קנאה מוגזמת

בני בן 7. יש לו נפש רגישה. מקנא נורא לאחרונה, בעיקר באחיו הצעיר ממנו שהוא יותר חברותי ומוכשר. יש לו קצת בעיית שפה שטופלה בעבר, אולי לא מספיק. אנחנו כהורים נותנים לו מעל ומעבר, חום, אהבה, עידוד, פרסים (אולי אפילו בצורה מוגזמת). עם כל זה הוא מרגיש מקופח ואף אומר זאת בפה מלא. השיא היה כשהתבטא בדיבורים על אובדן חייו... (א. האם זה נורמלי שילד בגיל כזה ידבר כך? ב. הוא מקבל הכל, ואין שום סיבה הגיונית שירגיש כך) הוא פיתח בתקופה האחרונה עצירות התנהגותית, טיפלנו בזה והוא יצא מזה. הרופא אמר שבד"כ זה מתחיל מסיבה רגשית. האם יש קשר בין כל הדברים? האם עלי לפנות לעזרה מקצועית? ולמי? איך אני אמורה להתייחס אליו (אני נותנת את המקסימום שאני יכולה, ומשתדלת רק להיות לצידו ולעודד אותו ולהראות את אהבתי אליו, כך שאני לא יודעת מה עוד ניתן לעשות) אגב, יש לציין שלרוב הוא גם ילד שמח, ומצליח בלימודים, ויש לו חברים והוא נותן לנו אהבה בחזרה (כותב לנו המון המון פתקים כמה שהוא אוהב אותנו). אשמח לקבל יעוץ. תודה דנה

ערב טוב, לשאלתך האם זה נורמלי שילד בן 7 מדבר על אובדנות - לא,זה לא מצב רגיל. יכולות להיות סיבות שונות לעניין,כולן דורשות תשומת לב. אם זה היה האיתות היחידי שלו לכך שמשהו במצבו דורש בדיקה מעמיקה יותר,אפשר עוד היה לשקול כמה חמורה האמירה,מה היא מאותתת וכו'. מכיוון שלפי תאורך יש כאן איתותים רבים - קנאה,הרגשת קיפוח,עצירות,דיבור על אובדנות ויתכן שגם הפתקים האוהבים יכולים להכנס לקטגוריה הזו (קשה לי ע"פ הכרות כ"כ שטחית להעריך האם הם חלק מהאיתותים או לא,אבל זה בהחלט יתכן), המצב דורש בדיקה מקצועית. של מי ? כל מי שמטפל ביחסי הורים ילדים או בילדים - עובדים סוציאליים,פסיכולוגים... . כתבתי בעמ' הזה יותר מפעם אחת שהדרך הטובה ביותר לברר על מטפל באזור מגוריכם הוא מה שנקרא - מפה לאוזן. מאנשים שהיו והטיפול הצליח,יועצת ביה"ס,גננות,... אפשר גם דרך קופ"ח. חשוב לקבל כמה שמות ולהתרשם מהמטפל וממידת הכימיה בינכם. בהצלחה, מור.