התחצפויות של ילדה בת 6

היי מור אני משתתפת פסיבית בפורום שלך ,מאוד נהנית לקרוא את התשובות שלך.... יש לי ילדה בת 6 {,אני אם חד הורית,}ילדה פיקחית עם אינטלגנציה ריגשית מאוד גבוהה, בגן היתה מאוד מקובלת מבחינה חברתית, היא מאוד מאוד אנרגטית, היא מאוד פעלתנית {לא היפראקטיבית|} רוכבת על אופניים ורולר בליידס,שוחה... ביתי עלתה השנה לכיתה א, ומאז היא מתחצפת,מרביצה לי,מקללת,צועקת ,מתנהגת בעצבנות, כל דבר קטן מכעיס אותה ומעצבן אותה, כשהיא התחילה להרביץ התחלתי עם עונשים אין טלוויזה,אין מחשב ... אבל על אף שהעונש היה קשה לה, היא יכולה אחרי יומיים שוב להרביץ לי בגלל תשובה לא מספקת,או בגלל שלא הרשתי לה דבר מה. אני יתן דוגמא. היינו במרכז קניות לפני שיצאנו מהמרכז היא ביקשה שאקנה לה ארטיק, אמרתי בסדר ,פתחתי את הארנק וגילתי שאין לי כסף, אמרתי לה שאין לי כסף ,והבטחתי לה שאני יקנה לה ארטיק ליד הבית מהפיצוציה שם אני יכולה לקנות בהקפה, היא התחילה להשתולל לא אני רוצה ארטיק עכשיו, הסברתי לה שוב שאין לי כסף ושאני יקנה ליד הבית, מהנקודה הזאת הסיפור הופך לדרמה ... היא צעקה קיללה אותי נתנה לי מכות עם הידיים שלה, תפסתי לה את היד ואמרתי לה את לא מרביצה לי ,אצלנו בבית לא מרביצים, ואז היא חזרה על דברי בנימה מאוד מזלזלת,ונתנה לי מכה, שוב תפסתי לה את היד ולקחתי אותה לאוטו, אמרתי לה שהיום אין טלוויזיה ואין מחשב {זה העונש החמישי החודש הזה} באוטו היא צרחה ואמרה שאני מחמירה את המצב והיא תצעק יותר, וקיללה אותיי מטומטמת, כמובן שלא קניתי לה ארטיק, בבית היא נירגעה,ובמקום לראות טלוויזיה עשתה יצירה. ההצגה הזאת חוזרת על עצמה כל יומיים שלושה, אני מרגישה שאני משתמשת יותר מדי בשיטת העונשים,ואני די אובדת עצות מה לעשות, בגן לא אחת קרה שהיא דחפה בנות או נתנה להן מכה ,כי היא לא הסכימה אים על משהוא, כמובן תמיד הסברתי שלא מרביצים ונתתי לה מספר דרכים שאיתם היא יכולה להתמודד עם סיטואציה של כעס, וזה עבד. התחלתי לחשוב שאולי קשה לה בבית הספר היא בלחץ ולכן ההתנהגות הפרועה שלה. {לא חס וחלילה שאני נותנת לגיטימציה להתנהגות שלה} היום אני מרגישה שהיא איבדה כל רסן היא אף פעם לא התנהגה בצורה כל כף חצופה.....ובוטה מה לעשות אני כל כך נואשת ועייפה. אשמח לישמוע ממך ,אם התמונה לא ברורה ואת צריכה עו מידע תגידי לי

שכחתי לציין שביתי עשתה השבוע פעמיים פיפי בלילה במיטה.

כדאי לבדוק קצת יותר לעומק מה קורה מבחינת ביה"ס (כאמור,גם עם המורה וגם עם עצמך). מור

הי מל, ברכות על המעבר להשתתפות אקטיבית.. : ). אני אתחיל דווקא מהעונשים. כמי שקוראת את התשובות בפורום את בטח יודעת את דעתי על עונשים - ברגע שהם הופכים לדבר יומיומי (או שבועי),הם לא אפקטיביים ובעיקר משדרים לילד שההורה חסר אונים/בפניקה/לא יכול יותר... מה שקורה אצלכם - הילדה נוהגת בכוחניות ואת מחזירה בכוחניות. ענישה היא אקט כוחני. ואז אתם בעצם שבויות במעגל שאם מישהי מכן תנסה להיות לא כוחנית היא תצא "פריארית". חשוב לזכור שסמכות היא לא כוחניות. השאיפה היא שהורה יהיה סמכותי,לא כוחני (ברגע שמשיגים סמכות הורית,אין צורך כמעט בכלל בענישה). שימי לב,שבמה שתארת העונש "תלוש" לגמרי מהמעשה - היא נתנה מכה - אין טלויזיה. מה הקשר ?. גם כשנותנים עונש הוא אמור להיות בקשר למעשה. עד לכאן לגבי ענישה. ועכשיו נמשיך הלאה. עוד לפני שאני עוברת לדוג' : 1. כדאי לבדוק מה קורה בביה"ס מכמה בחינות - לשוחח עם המורה ולהבין מה המצב הלימודי,חברתי,התנהגותי. במקביל לבדוק עם עצמך מה הציפיות שלך מהילדה ? מה המסרים שעוברים אליה ? האם ישנו איזשהו סיכוי שהיא בלחץ ? אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" משמאל את החלק - ציפיות. 2. תסכול - נראה לי מהתאור שלך שיתכן שהילדה מתמודדת עם איזשהו תסכול. אנא קראי ב"שאלות ותשובות" את החלק - תסכול. בנוסף,אני מוסיפה לינק למאמר בנושא - סמכות הורית http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=108 http://www.hebpsy.net/community.asp?id=27&article=109 לדוג' שנתת : א. מכיוון שמדובר בילדה שלא מתמודדת מי יודע מה טוב עם תסכולים,כדאי לנסות למזער אותם. לכן,כדאי לבדוק האם ישנה אפשרות לקנות את הארטיק לפני שמסכימים לקנות לה. ז"א,לבדוק אם יש את הכסף. ב. הבטחת. גילית שאין לך כסף. להגיד בשקט ובשלווה - אני מצטערת,נקנה ליד הבית אין לי כסף. היא תתחיל לצעוק (חשוב שזה יהיה מיד בהתחלת הצעקות לפני שהדברים יוצאים לגמרי משליטה),להחזיק אותה פנים מול פנים,מאד קרוב באחיזה חזקה ( לא חלילה כואבת !) ולהגיד בשקט ובשלווה (גם אם היא צורחת וכביכול אין סיכוי שהיא תשמע.זו אחריותה להנמיך את הקול אם היא רוצה לשמוע אותך,לא אחריותך לצעוק כדי שתשמע) חמודה,אם את רוצה ארטיק,את מוזמנת לבא איתי בשקט לפיצוציה.אם תצעקי,אין ארטיק. את לא אומרת יותר מזה - לא מבטיחה,לא מאיימת,לא מענישה. לאורך כל הדרך את שומרת על איפוק,שקט ושלווה.במידה שהילדה נרגעה קצת את קונה לה את הארטיק,במידה שלא,את לא קונה. לא מנהלים על זה עוד שיחות במשך היום,ולא מזכירים/מאיימים בפעם הבאה כשהיא צורחת ("את זוכרת,אתמול צעקת ולא קיבלת את הארטיק אז אם תצעקי עכשיו,שוב לא תקבלי. ממש לא !!!). זה היה,נגמר,אין מה לדבר ולנתח את זה. כמובן שזה לא ישתנה אחרי פעם פעמיים,אבל ברגע שהילדה תבין שהיא מפסידה מההתפרצויות שלה,לא יהיה לה "כדאי" להתפרץ. ילד מתפרץ,משתולל כשכדאי לו. מבחינתך הדברים צריכים להיות ממוקדים,קצרים ושלווים. לה יש את האחריות להחליט האם היא רוצה ארטיק ואז להיות שקטה או שהיא מוותרת על הארטיק בשביל הכיף שבלצעוק. כדאי לעשות את זה כל עוד היא קטנה. לצערי,בגילאים היותר גדולים מאד קשה לעשות את זה. בהצלחה ואני מאד אשמח אם תעדכני, מור