חרדות

ערב טוב בתי בת 6 וחצי עלתה השנה לכתה א . כל בוקר הייתי מלווה אותה לתוך הכתה ושבועיים אח``כ הייתי מורידה אותה ליד שער בית הספר והיא היתה נכנסת לבד. היות ואני עובדת אמא שלי מוציאה אותה מביה``ס נכנסת לתוך החצר.כשבמהלך השנה קרה שאמא של חברה שלה (מאותה הכתה) הוציאה אותה או אחותי (שמגיעה עם רכבה ולא יורדת מהאוטו ). לפני שבוע וחצי אחותי אחרה לקחת אותה בשש דקות לפחות שכמובן נראו לה כנצח כשמסביבה היא רואה שאת כל חבריה אוספים והיא נשארת לבד ובתי נכנסה ללחץ ,בכתה מאד והיה לה רגעי פחד ארוכים שמא שכחו לאסוף אותה . ומאז היא בחרדה איומה שלא יאספו אותה - כצעד ראשון סכמנו שרק אימי תוציא אותה ושהיא תחכה לה במקום קבוע לפני הצלצול בתוך בית הספר. אבל זה לא עוזר , הגענו למצב שהיא לא רוצה ללכת לבית הספר , בבקרים בבית הספר היא בוכה מאד ובלחץ ופחד אמיתי קורע לב .אני מלווה אותה לתוך הכתה והיא לא נותנת לי ללכת והיא נכנסת לכתה 30-40 דקות אחרי הצלצול, כמובן שאין מה לדבר על להוריד אותה בבוקר בכניסה לבית הספר. שוחחתי איתה על הנושא והיא אמרה שהיא מאד כועסת על עצמה שהיא לא יכולה לסמוך על עצמה (לא טעות).הנושא מעסיק אותה מאד מאד ופוגע בתפקוד שלה . מילדה עצמאית ומלאת בטחון היא הפכה לילדה שאני לא מכירה. קשה לה מאד והפחד הוא אמיתי. לצערי ,בבקרקרה בבקרים שמאד כעסתי עליה כי אבדתי את הסבלנות אחרי שהסברתי לה אין ספור פעמים מה נוהל האיסוף ואחרי שהתקשרנו מספר פעמים לאימי בדרך לבית הספר ובבית הספר עצמו כדי שבתי תהיה משוכנעת ותשמע את אימי מבטיחה לה שהיא תקח אותה בזמן ולא תאחר!!! כואב לי בשבילה על המצב. אני יודעת שזה לא בשליטתה ואני לא מוצאת פתרונות , הצעתי לה שתעסיק את עצמה בזמן שהיא מחכה- תצייר,תקרא ספר... (ומיד ציינתי בפניה שלא יקרה מצב שבו היא תצטרך לחכות - כי מיד היא נכנסה ללחץ). כרגע כבר 2.00 בלילה וקשה לי להרדם אני מודאגת מאד מאד וחסרת רעיונות . חשבתי לצייד אותה בפלאפון כדי שהיא תרגיש שהיא יותר בשליטה. (עלי לציין שלפני כחצי שנה אחיה שהיה בן שנתיים וחצי אבד ברחוב למשך 10 דקות ארוכות שבמהלכן גם אני וגם היא היינו בהיסטריה - צעקות ,צרחות ובכי . מאז יש לה חרדות ופחד שמא היא או אחיה יאבדו. היא גם ציינה שהיא לא סומכת עלי . פרט חשוב נוסף- באותו מעמד כשמצאתי את בני לא התייחסתי אליה כי הייתי מאד נרגשת וחבקתי את בני. רק אחרי דקות ארוכות נגשתי אליה ,אבל לא הייתי מודעת באותו מעמד על מה שבעצם קרה לה ועל הבהלה הגדולה שאחזה בה ולא השכלתי לטפל בה מיד. התוצאה לא אחרה לבוא ומאז לכל מקום שאנו יוצאים היא מסתכלת בעשר עיניים על אחיה ועלי ובודקת שאנו בסביבה.) מה עושים? בברכה ורד

בקר טוב, יש לי תחושה מקריאת ההודעה שלך שאת מאד מענישה את עצמך על מה שקרה. למרות שמדובר בשני מקרים וזה באמת יכול להשפיע על ילד,חשוב שתביני שלא קרה כאן שום אסון ותקבלי את הדברים בפרופורציה. קורה שמאחרים בכמה דק' לקחת ילד... איך היום מתקנים קצת את המצב ? את מתארת המון עיסוק בנושא (נשארת איתה בביה"ס,מצלצלים מס' פעמים לסבתא,כן- לא פלא',רעיונות לפעילויות כשהיא מחכה...). עודף העיסוק,לא משרה על הילדה תחושת בטחון אלא משדר פניקה שלך. כשהורה משדר פניקה,הילד (במרבית המקרים) "נדבק" בפניקה. זה מן גלגל - ילד נבהל,משדר פחדים/חרדות קצת פניקה,הורה נלחץ,מרגיש אשם ומנסה בכל דרך לכפר ולתקן,מתוך כך משדר פניקה,והפניקה והלחץ של הילד גדלים,בתגובה מפלס הלחץ של ההורה עולה וכן הלאה. ז"א,אתם מזינות אחת את השניה. במידה שהתגובה היא - "או.קי,הדודה איחרה,אני יודעת שזה היה לך מאד לא נעים ואפילו קצת מפחיד. לכן,מהיום רק סבתא תקח אותך " זה עוזר להכניס את העניין לפרופורציות ולא מעצים את הפחד ותחושת חוסר האונים. חשוב מאד להרגיע את העניין,להפסיק להתעסק בו,לשדר שלא מדובר בסוף העולם. וזהו. היה,נגמר,ממשיכים. כשהורה משדר בטחון,קל לילד לסמוך עליו וכתוצאה מכך,גם על עצמו. בהצלחה, מור