מה ניתן לעשות?

שלום, לאחי יש שלושה ילדים. הוא ואשתו עובדים במשרות בכירות (שניהם אקדמאים) שעות ארוכות וחוזרים רק בערב כששלושת הילדים נמצאים בבית אחרי ביה"ס ללא תעסוקה. הילדה הגדולה משתלבת חברתית אך לא לומדת ועושה בעיות בביה"ס. האמצעי בדיכאון, כל הזמן מול המחשב והטלוויזיה וכשאנחנו או הוריי או אורחים אחרים מגיעים לביתם הוא מסתגר ויוצא רק כדי לאכול וגם זה בקושי - הוא כמעט ולא אוכל כלום . הבנתי שהוא מתנהג כך באופן רגיל לא רק כשבאים אורחים. מדי פעם הוא הולך לחברים או לפעילות חברתית. הקטנה לא מתחברת עם בני/בנות כיתתה, רודה באביה וזה ממלא כל בקשה שלה ללא תנאי וגבול, יש לה טיקים בפנים וכל צורת התקשורת שלה עם אחיה היא בריבים או מכות. היא תמיד צריכה להיות במרכז ולקבל את מלוא תשומת הלב ואם זה לא קורה היא בקריזה. אני רוצה לציין ששלושתם ילדים אינטיליגנטים מאוד, שלא ממשים את קצה הפוטנציאל שלהם. ההורים לא מתעניינים בהם בכלל - לא בשיעורים, לא במה שקורה להם בביה"ס, לא בחברים, ולא בצרכים הבסיסיים - אוכל, בגדים, מחלה, הבעת רגשות וכו. כשאנחנו מפנים את תשומת ליבם של אחי ואשתו לעניין הם מתעלמים כאילו הכל בסדר. הילדים היו פעם באיזשהו טיפול בית ספרי שלא הניב תוצאות כלל, בעיקר בגלל שהוריהם שללו כל איש מקצוע שבא במגע עם הילדים. השאלה היא, מה אנחנו, שרואים את התופעות האלה מקרוב ומאוד מודאגים - מה אנחנו יכולים לעשות כדי לעזור לילדים ולהורים האלה?

רקפת שלום, האם תוכלי לפרט מעט אודות הקשר שלך/שלכם עם אחיך ואשתו וכן אודות הקשר שלכם עם ילדיהם? כמו כן אשמח אם תוכלי לספר מעט על נסיונותיכם בעבר בהעלאת הנושא לדיון וכן על הדינאמיקה ביניכם. בברכה, אור-לי

הקשר ביננו הוא לא פתוח וחופשי בנושא הזה היות ואני לא רוצה להכנס למתחים וכעסים איתם והם מצידם, כנראה שלא מעוניינים לשתף. מעבר לנושא הזה הקשר ביני ובין אחי אף פעם לא היה חם . אנחנו מתראים אצל הוריי במפגשים משפחתיים פעם בחודש ובחגים וימי הולדת של הילדים. שיחות טלפון איתו אין לי בכלל ועם אשתו לעיתים רחוקות וגם אז לא בעניינים אישיים אלא יותר "תיאומים" למפגשים משפחתיים. בפעמים הבודדות בהן הוריי העלו בפניהם את דאגתם לילדים הם התעלמו או התרגזו על ההתערבות. כמו כן כל גערה הכי קטנה או הערה לילדים מצד הוריי מזכה אותם בהתקפות וכעס בעיקר מצד אשתו ובשנים האחרונות גם מצד אחי שנעשה אדם ממורמר ובדומה לאשתו - ממהר להתקיף . עם זאת הוא הדואג לילדים לכל, עד כמה שאבא עובד ועסוק יכול לדאוג ולאמא אין שום חלק בדאגה לצורכי הילדים והבית. בעבר אחי שיתף את הוריי באבחון או טיפול (פרטני של הילדים, אף פעם לא משפחתי) שהתחילו ולא הצליח כי "האיש מקצוע ההוא דפוק", כהגדרתו. הקשר שלי עם הילדים הוא לא הכי קרוב שיש: עם הגדולה אני יכולה לנהל שיחה קצת מעבר ל"הכל בסדר" ומשמעמם לי" אבל גם אז אני רואה שאין לה עניין בכלום מלבד אולי החברים שלה. אל האמצעי מאוד קשה לי להגיע היות והוא מסתגר ולא מדבר עם אף אחד. אני לא רואה אותם כל יום , גם לא כל שבוע כך שאני לא יכולה לבוא פעם ב...ולשאול אותו על חייו האישיים. מה שמפריע לי זה שההורים שלו לא מתעניינים בו ונותנים למצב ההסתגרות והעצבות הזה להמשך. עם הקטנה אפשר לדבר, כשהיא לא באיזה מאבק, היא גם באה יותר להוריי בחופשים ואז היא קצת יותר רגועה.