דמיון?

מור היי, בני בן שנתיים ו-9 חודשים והוא כבר חודשיים מספר לי כל מיני דברים כמו:"את יודעת אמא אתמול הייתי במעלית ונתקעתי ובא מכבה אש והציל אותי" או "אמא תראי יש פה נמרים ...אני אומר להם להסתלק " וכל מיני סיפורים כאלה ואחרים שהם לא נכונים מה עושים במצב כזה...נותנים לזה מקום... לדמיון ...לשתף פעולה? או לומר לו שאתמול הוא לא נתקע במעלית וזה לא נכון ובלה בלה בלה......או שאין פה נמרים וזה לא נכון....

בקר טוב, כל עוד זה לא יוצא מפרופורציה ונראה שהוא מסוגל להבדיל בין מציאות לדמיון,זה בסדר. מה שאני נוהגת לעשות במקרים כאלה,זה לשת"פ עם חיוך קטן או חצי צחוק שבעצם מבדיל בין הסיפורים ה"אמיתיים" ל"לא אמיתיים". לדוג',כשהילדה שלי חזרה הביתה מהגן ואמרה שהיא לא יכולה לבקר יותר בסלון של הגננת (מעולם היא לא היתה בבית הגננת) כי הפילים והג'ירפות שם נורא מפריעים לה וכו'. עניתי בלווי צחוק - כן,בטח נורא צפוף עם כ"כ הרבה חיות. והמשכנו לצחוק על זה עד שבסוף היא אמרה - איזה מצחיקה את,אין פילים בסלון. סביר שבעוד כשנה כבר לא יופיעו הסיפורים האלה. בהצלחה, מור