צועקת לעיתים

שלום רב יש לי שתי בנות: האחת בת שלוש וחצי והשניה בת שנה ושמונה חודשים. שתיהן ילדות מקסימות והן מסתדרות יפה מאוד האחת עם השניה- בד"כ. לעיתים יש לגדולה ימים שהיא שמה לה למטרה להכעיס אותי וכל האמצעים מקדשים את המטרה... אני מאוד מאוד משתדלת לא לצעוק, אבל לפעמים זה יוצא מכלל שליטה. לאחר שאני כועסת וצועקת אני שונאת את עצמי!!! אפילו פעם אחת בכיתי בנוכחותה... אני מאוד משתדלת לספק את צרכייהן,לוקחת לחוגים,לסיפריה,להצגות וכו,אבל כשקורה דבר כזה אני מרגישה אמא גרועה. בעלי וחברותי חושבים שאני אמא נהדרת.מה דעתך? תודה

לרגע חשבתי שאני כתבתי את ההודעה :-) אומנם אצלי היא לא 3.5, אלא קצת יותר (5) אבל הסיטואציה היא מדויקת אחד לאחד אני אגיד לך איך נהגתי להגיב ומה אני עושה היום... בעבר זה באמת היה כעס, צעקות, ממש תחושה של איבוד שליטה. החלטתי שזה לא ככה!!! גם כי נראה לי שאני מפחידה את הילדה ומרחיקה אותה ממני וגם ההרגשה האישית הייתה איומה. אז מה עשיתי? בפעם האחרונה שזה קרה, כשהרגשתי איך "העצבים עולים" לקחתי נשימה ארוכה ואמרתי לביתי, עכשיו אמא לא מעוניינת לדבר איתך כי את נורא מכעיסה אותי, מאוד לא נעים לי במחיצתך, תחשבי קצת על איך שהתנהגת ואח"כ נדבר. ואז ממש עומדת בדיברתי, קרי גם כשהיא מנסה לפנות אלי, מסתכלת עליה - מסמנת עם היד לא ופונה לעיסוק אחר. בערב, כשאני משכיבה אותה לישון אני מנצלת את ההזדמנות הרגועה הזו "לסכם" את אירועי היום (זה גם בימים שאין כעס), מדברים על הכל ויחד מעלים רעיונות איך זה לא יקרה שוב זה לא מטה של קסם, זה תרגול ועקביות, אבל אצלי זה עבד... מאחלת לך בהצלחה

שירה, תנסי לשלוט יותר בעצמך ולא להתפרץ. כל פעם שאת מרגישה שאו-טו-טו את מאבדת שליטה תספרי עד 10 ותנסי להרגע. בסך הכל ילדה בת שלוש וחצי היא רק ילדה שאין לה כל כוונה להציק לך או להכעיס אותך. זה הפירוש שאת נותנת להתנהגות שלה. מותר ולגיטימי להרים את הקול לפעמים, כשצריך, ואפילו מספיק לשנות את הטון ונימת הדיבור כדי שהיא תבין שאת כועסת, אך ברגע שאת מאבדת שליטה, את רק מכניסה את שתיכן ללחץ ורק מסבכת את המצב עוד יותר. נסי לדבר איתה בגובה העיניים, בשפה של גדולים וככה תוכיחי לה מי הבוס ומי עושה סדר בעניינים. הרי גם את לא היית נותנת קרדיט למישהו שמתפרץ עלייך, מאבד שליטה ובוכה בנוכחותך.

קראתי את תשובתך והייתי אומרת לך "הלוואי שזה היה עובד ככה", כל התהליך הוא עניין של דקות בודדות והנקיפות מצפון שבאים אחר-כך הם אדירים, האמיני לי, זה פשוט לא כ"כ פשוט... כל מה שכתבת הוא הוא הסיבה שלמעשה שירה פנתה לפורום (לעניות דעתי) - הלוואי והפתרון היה מהיר ופשוט מקווה שהצלחתי להעביר את המסר שניסיתי להעביר יום טוב

בקר טוב, שאלת מה דעתי.... דעתי - שגם אמהות הן בני אדם !!!. אני לא ממש מאמינה שישנה אמא בעולם שלא קורה לה שמדי פעם צועקת,כועסת או סתם עצבנית.זה נורמלי !. יתר על כן,כל עוד זה במידה,אני חושבת שזה מעביר מסר שמותר לא להיות "מלאכים".גם אני כועסת לעיתים וזה מותר,וגם לך,ילדתי, מותר לעיתים לכעוס. ברגע שתעבירי את המסר שלא קורה כלום מזה שיש כעס,לילדות יהיה יותר קל לקבל אותך,ואת עצמן. בבית שבו יש שדר שאף פעם אסור לכעוס,להתעצבן... זה עלול להביא ללחץ על הילד כשהוא עצמו מרגיש את ההרגשות האלה. אני מציעה לך,לקבל את כל החלקים שלך.רק ע"י קבלה עצמית,תוכלי לקבל גם את ילדותייך. מקווה שהצלחתי להעביר כמו שצריך,את דעתי. מור.