בני גרוש. דאגתי לנכדים

שלום, בעייתי קצת מורכבת, אבל אנסה לתמצת ולתת מעט פרטים שיעזרו. בני גרוש מזה כ 3 שנים. ילדיו כיום בני 16(בן) ו 10 (ילדה). יחסי ההורים לפני הגירושין היו קשים, כשזה מלווה בריבים לפני הילדים. הילדים גרים היום עם האמא. הדבר שמדאיג אותנו במיוחד הוא, שיש בין הילדים קשר של שולט ונשלט. הם מאוד אוהבים אחד את השני, הבן דואג לילדה כמו אבא, אך זה מלווה בכך, שהוא נותן לה ממש פקודות, כמו להביא לו דברים שונים והיא ממלאה אותן מתוך אהבה, אך גם מתוך יראה. אנחנו רואים זאת לפי ההתנהגות. בכל פעם שהם מגיעים אלניו ואנחנו רואים את ההתנהגות הזאת, אנחנו מנסים להעיר לשני הצדדים, ששניהם נוהגים לא בסדר. אך כמה אנחנו יכולים להשפיע, כאשר הם מגיעים לביקור פעם בשבוע בערך??? אני רוצה לציין, כי הילדים נמצאים בבית רוב השעות לבד, גם מעבר לשעות העבודה של האם. מצד ההורים - בני ער למצב הזה והוא מאוד מתעצבן עליהם ובמיוחד על הבן הגדול, אך מכיון שמאז הגירושין, האמא לא שיתפה פעולה ביחסים הרמונים בין כל הצדדים, מודרו רגליו של בני והשפעתו עליהם כיום, קטנה יותר. מצד כלתי - בגדול, היא ניתקה קשר גם אתנו המשפחה המורחבת, אך ניסינו לדבר אתה ולהעיר את תשומת לבה, כי בעצם הילדים נמצאים בהשגחתה רוב הזמן, אך היא ענתה לנו שבכלל לא שמה לב ובכך סגרה את השער בפנינו. כאשר הילדים מגיעים אלינו הם מאוד שמחים בדרך כלל, אך לא משתפים אותנו ביחסהם עם האם. הם שומרים על כבוד, אפשר לקרוא לזה... מה עלינו לעשות, מאוד מדאיג אותנו ההשלכות של התנהגות זאת הלאה, כלפי שניהם

לסבתא המודאגת שלום רב. גם אני סבתא ומכירה את מצבך. יקרתי, אין שום קשר היתנהגות הילדים בינהם ומצב משפחתי של הורים גרושים. גם כאשר קיים מצב אידיאלי בבית, תמיד קיים היתנגשות בין האחים. בדרך כלל הבחור נוטא להישטלת אך הקטנים יותר. עצתי: תקחי יוזמה את לבדך ובהיזדמנות שהילדים באים לבקר אצלכם, דברי איתם באופן רגוע ,בהגדשה אל הנקודות הבעיתיות ביותר שהיתנהגות כזאת פסולה ובילתי מוסרית, ולפחות אצלך לא תארשי לעבור את הדברים האלו כדבר של מה בכך.תנסי להישתמש בגורם של זכויות שוות ביו אדם לרעוי..וכו..חוץ מי זה תנסי להיתעניין בקריאה מי החומר הרב שאתר זה מעניק לנו בהרחבה.בהצלחה!!

שלום רב, אני אתחיל מזה שאני מבינה שאת אוהבת את הילדים וכואב לך לראות את מה שקורה בינהם. זה ברור,אבל... חשוב לזכור שהילדים האלה עברו משבר לא קל בשנים האחרונות והם מנסים להתמודד הכי טוב שהם יכולים. יתכן מאוד שאם היו להם הורים אחרים,היחסים בינהם היו אחרים. אבל זה המצב,אלה ההורים שיש,זו מע' היחסים ולך בתור סבתא,אין הרבה מה לעשות. בעיני,הרבה יותר חשוב שבזמן כזה,של משבר,הם יחושו שיש מקום (דהיינו אצל סבא וסבתא) שמקבל אותם,ומגונן עליהם,ומרעיף חום ומשדר יציבות וכו',מאשר שגם המקום הזה יהפוך למקום של התמודדות (התמודדות במובן הזה - לא מסכימים עם איך שאמא מחנכת אותנו,אז אנחנו צריכים לעמוד על המשמר ולהגן עליה,התמודדות במובן הזה שיש ביקורת עלינו וכו'). אני רואה את התפקיד שלכם כחלק מאוד חשוב בהחזרת האמון של הילדים ב"עולם המבוגרים",בהקניית חום ובטחון. אז כן,קשה לשבת מהצד ולראות דברים שחורים לכם,אבל מה האלטרנטיבה ? אני בספק אם תצליחו להשיג שינוי כלשהו בדרך הזו. אני מעריכה שאם יש סיכוי לשינוי,הוא יגיע דווקא מהמקום שהם ירגישו שלא שופטים אותם,שמבינים ומקבלים אותם. לכולנו,הרבה יותר קל לבדוק את עצמנו כשאנחנו לא מרגישים צורך לעמוד על המשמר או להתגונן. אני בטוחה,לאחר קריאת הודעתך,שתהיי מסוגלת למצא את הרגישות והכוחות לספק לילדים את המקום עליו אני מדברת. המון בהצלחה, מור