יחסים בלתי נסבלים

שלום, אני בת 17,וחיה עם אמא שלי ואחותי הגדולה מימני בשנתיים, אני פונה לכאן כי אני כבר לא יודעת מה לעשות, יש לי כלכך הרבה שינאה לאמא שלי,אני פשוט לא מסוגלת לסבול אותה. אנחנו לא מפסיקות לריב,יש לה אותן טענות בדיוק שלי יש כלפיה היא טוענת שאני רק מתרכזת בעצמי כל הזמן ושאני לא נחמדה לאף אחד בבית ושאני לא עושה כלום ושאני מתייחסת אליה כמו זבל,ואני מרגישה בדיוק את אותם דברים כלפיה, זה בחיים אל יגמר, רק בגללה אני פוחדת מקשרים עם אנשים,רק בגללה יש לי חרדה חברתית,רק בגללה אני בדיכאון כל היום,ויש לה עוד את החוצפה להעיק עלי עם טענות כל היום. אין לי שום תמיכה מימנה,היא אטומה לגמרי,היא לא יודעת מה זה להראות אהבה,כל החיים שלה היא עושה עבודות מגעילות שהיא לא נהנת מהם כי אין לה כוח להשקיע ביותר מזה,והיא יכולה לעשות הרבה מאוד,וכל התיסכול שלה מגיע אלי,תמיד היא כועסת עלי. אני מתה לברוח מהבית כבר ,במילא לאף אחד לא אאכפת מימני בבית, אבא שלי גר במקום אחר ויש לו משפחה משלו ואני לא יכולה לגור איתו, אין לי לאן ללכת,אז כנראה שאני צריכה לפתור פה משהו ביחסים איתה אבל שום דבר לא עוזר.

מ' יקרה, האם הועלתה אי פעם האפשרות (על ידך או על ידה) שתפנו ליעוץ ? אולי את יכולה לפנות לאמא ולהציע פניה כזו,אבל לא בגישה מאשימה (ז"א,לא - את אמא גרועה שלא מבינה כלום אז בואי נלך כדי שמישהו יסביר לך איך להתנהג...) אלא באמת מתוך אמונה ששתיכן צריכות את היעוץ הזה באותה המידה.משהו כמו - תראי,אנחנו לא ממש מסתדרות,שתינו סובלות מהמצב,אולי כדאי שנפנה לעזרה כך ששתינו נוכל לשנות משהו שיוביל ליחסים יותר נעימים.? דבר נוסף שאני מציעה הוא לפנות ליועצת ביה"ס ולבקש את עזרתה.היא,בניגוד לפורום באינטרנט,תוכל להכיר אותך יותר לעומק,לשוחח עם אמא במידת הצורך,וכו'. אני מאוד מבינה את הקושי שלך אבל יהיה לי מאוד קשה דרך כאן לעזור לך ואני לא מאמינה שיש במצבכם תחליף ליעוץ. צר לי שלא יכולתי לעזור מעבר לכך, מור.