תוקפנות
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
בני בן ה-12 תוקפן מאוד. זה מתבטא בכך שהוא מרים את הקול לעיתים קרובות(הקול שלו צרוד על בסיס קבוע) עונה תשובות בכעס ועצבים מרובים. למשל סידור החדר:מבקשת שיסדר את החדר(לא סדר פסח אלא להרים דברים מהרצפה, לשים בגדם בכביסה) ונתקלת בתגובה תוקפנית זה מגיע למצב שאם למשל אני מתנה יציאה שלנו למקום מסויים(שהוא אוהב ללכת אליו) הוא ישאר בבית ולא יסדר-מן הסתם שזה יגרור צעקות,מריבות ועצבים. מה אני יכולה לעשות כדי לתקן את שנעשה(אני מבינה שפינוק יתר וויתורים הם הגורמים)? תודה מראש יש לציין כי הוא בן זקונים
ערב טוב, פינוק הוא נהדר כל עוד הוא מגיע ביחד עם גבולות ברורים. תוקפנות היא דבר נלמד ,בדר"כ ע"י חיקוי. אצל ילדים תוקפניים מוצאים לרב מערכת משפ' שקיים בה דפוס כזה או אחר של תוקפנות (לא חייב להיות דווקא צעקות. יתכן ענישה,ביקורת רבה,טון דיבור,לעג,מאבקי כוחות וכו'). בגיל שבו בנך נמצא,קשה לי להאמין שתצליחו לשנות את זה ללא עזרה חיצונית,מקצועית. שיקלו עד כמה הדבר מפריע לכם והאם הוא מצדיק פניה ליעוץ. בהצלחה, מור
הדבר מפריע והופך הרבה פעמים לבלתי נסבל. התוקפנות באה לידי ביטוי בבית. מחוץ לו הוא הופך לביישן, לא צועק, לא כועס. מדובר במקרים שהדברים מפריעים לו עד מאוד והוא לא מגיב ככה ולרוב לא מגיב בכלל. במסיבת הסיום שלו הצענו לו ללכת למורה ולהצטלם איתה-הוא לא היה מוכן בשום אופן לבקש זאת ממנה,כהרגלו הפך לביישן. רציתי בכל זאת שתהיה לו מזכרת מהמורה שלימדה אותו שנתיים וביקשתי ממנה, הצטלמנו לבסוף. בנסיעה חזרה הבייתה מהמסיבה שוב חזרו העצבים,הכעסים והצעקות. אני מניחה עקב הביקורת-אך דבר גורר דבר...
לאיזה ייעוץ כדאי לפנות? איך אפשר לשנות את התנהגותו בבית גם ללא ייעוץ?
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
