הילד לא רוצה לרדת לי מהידיים

שלום רב , יש לי בן בגיל חצי שנה מרגע שאני חוזרת מהעבודה אני לא מסוגלת לתפקד בבית משום שהוא לא מוכן להיות אפילו דקה להיות לבד בלול/בעגלה/על השטיח עם צעצועים , הוא פשוט היסטרי כשאני משאירה אותו עם עצמו והצעצועים , כל הזמן הוא רוצה שאני ארים אותו אחרת הוא צורח ולא נרגע . ניסיתי מספר פעמים להתעלם מהצרחות או לשבת לידו ואז "לברוח" לעיסוקי הבית אבל זה ממש לא מצליח , הוא בוכה ללא הפסקה עד שאני מתייאשת ומרימה אותו משום שהוא אסמטי ובכי ממושך גורם לו לקוצר נשימתי . שאלתי היא האם התלות הזו היא נורמאלית ומתי וכיצד היא תסתיים ?????????? יש לציין שבמהלך היום כאשר אני בעבודה הוא נמצא אצל אמא שלי שמטפלת בו וגם אצלה הוא מתנהג כך , הוא לא מסוגל להיות לבד . מה עושים ?

מירי יקרה. את מרכז העולם עבורו, נראה לך שתוכלי "להתחמק" והוא לא ישים לב? התוצאה הישירה של נסיונות התמרון שלך הם בהלה מצידו וכעס מצדך. ברור שזה מצב מתסכל. בגיל חצי שנה את יכולה לנסות מנשא ולראות איך זה עובד, מה גם שאם תחשבי על זה, הוא יכול להיות לידך במטבח למשל כשאת מקלפת תפוחי אדמה (סתם דוגמא) בשבילך זו מטלה, בשבילו-הוא איתך והוא גם אף פעם לא ראה תפוח אדמה בקליפתו. אני שמתי את הסל-קל לידי ופתרתי חלק גדול מהבעייה הספציפית שאת מתארת. בהצלחה.

לימור שלום , ראשית תודה על תגובתך ועצתך אני באמת מנסה כל הזמן לחשוב על כך שהוא בסך הכל חסר אונים ותלוי בי ומבוהל בלעדיי הייצור הקטן הזה , אבל הבעיה הינה ואני מדגישה שהוא לא מוכן בשום אופן שאני רק אהיה לידו , אפילו לשים אותו לידי בעגלה זה לא עוזר הוא בוכה ,צורח ובועט בעגלה כדי שאני ארים אותו .אני נאלצת להכנע ולהחזיק אותו כל הזמן אצלי בידיים , לצערי אני גם משתמשת במנשא בבית וזה עוד יותר מלחיץ אותי שהוא מיום ליום מתרגל לכך שהוא אצלי בידיים . אני ממש נואשת כבר אין לי כוחות מה עושים ?????????????????

היי מירי. ממש מרגישה את הייאוש שלך... מרשה לי לשאול כמה שאלות נוספות? אולי זה לכיוון שונה לחלוטין אבל שוב, אולי שם הפתרון. האם הנקת לפני שחזרת לעבוד ? ואם כן,האם גמלת אותו ועברתם לפורמולה ? ממתי התחילה בעיית הבכי הנוראי ? מתהליך הגמילה ? מתי אובחן אצלו קוצר נשימה ? נסי לענות אם בא לך, כי אני נוטה לחשוב שאולי יש קשר בין התזונה לתגובות. מה גם שאני יודעת במאה אחוז שיש קשר הדוק בין רגישות לחלב לבעיות בדרכי הנשימה. מה גם שבשכיבה קשה יותר לנשום מאשר בישיבה. מקווה שעזרתי.

שלום מירי, קראתי את כל השירשור ולא נותר לי אלא להזדהות איתך ולספר לך שבתי בקרוב בת שנתיים עושה לי עדיין את אותו הסיפור. במשך כל השנים האלה אני נאבקת בתלות שלה בי, לפעמים זה עוזר ולפעמים זה שוב חוזר. וזה מתסכל מאוד. למזלי, בעלי הוא אדם חזק מאוד עם אופי חזק ובעזרתו הצלחנו לגמול אותה מבקבוק, מהקימה בלילה (שהיתה רק בשביל חיבוק) ומהטיפוס עליי. השינוי הגדול התחיל ברגע שהיא נכנסה לגן (בגיל שנה וחצי), יש לה גננת אלופה ובזכותה היא למדה להיות עצמאית. אז נכון שאיך שהיא מגיעה הביתה היא ישר קופצת עליי, אבל זה הפך להיות למתון יותר. הנפילה השנייה התחילה שוב לא מזמן בגלל המרד של הגיל הזה. לפני שעה חזרנו מהים וזה היה פשוט סיוט. גם לי לפעמים אין כוחות, ואז בא בעלי ומחליף אותי. אנחנו עקשניים בהחלטה שלנו להפוך אותה לעצמאית ולא תלותית, ואני מאמינה שזה יגיע מתי שהוא. אומרים שבדרך כלל בסוף גיל המרד, כלומר, כשתהיה בת שלוש. אולי הסיפור שלי לא מעודד כל כך, אבל מראה שיש עוד ילדים כאלה. אני מודה שלפעמים אני יוצאת מהכילים ומתעצבנת, אבל לרוב משתדלת לשוות לקולי גוון סמכותי ופחות מתרפס. לפעמים זה עובד. שיהיה בהצלחה.

ערב טוב, את כותבת הוא לא מוכן להיות אפילו דקה בלול... . אני לא מכירה הרבה ילדים שמוכנים מיוזמתם להיות לבד. ההבדל בין ילדים שנשארים רגועים כשהם לבד לבין כאלה שלא הוא בעיקר פרי חינוך,והרגלים שהקנו להם הוריהם. בנך התרגל לכך שע"י צרחות הוא משיג את מבוקשו. כל עוד הוא יצליח בכך,זה ימשך. ברגע שאת מנסה לברוח את רק מחמירה את העניין. אז נוספת לזה פגיעה באמון וכעבור מס' פעמים קשה להשיב את האמון מה שמוביל להגברת הבהלה ומכאן להגברת ההתנגדות שלו. חשוב לזכור,שתינוק בגילו לא אמור להשאר לבד כשהוא ער מעבר למס' דקות. ישנם כאלה שאינם רואים בכך חסרון שתינוק נמצא כל הזמן על הידיים,ישנם שמאוד מתנגדים. מה שחשוב הוא ששניכם,את והילד,תרגישו נוח. ז"א,את לא אמורה לוותר על רצונותייך על מנת לספק כל מה שהילד רוצה. אין ספק שהיום,לאחר שהוא התרגל לדפוס מסויים,יהיה קצת קשה להרגיל אותו להיות לידך ולא עלייך (מה שכן,גם אם הוא לא עלייך,חשוב שהוא יהיה לידך). את תחליטי האם הקושי הזה שווה לך או לא. בהצלחה, מור