למור- בנוגע ל"הילד לא צריך אותי"

שוב תודה על תשובתך. אני שמחה על תשובתך כי הצלחת קצת להכניס לי איזושהי גישה או דרך מחשבה שונה. אני באמת צריכה לדעת שמישהו זקוק לי מאוד (אני חושבת שכל אדם), וכנראה תמיד חשבתי שאקבל את זה מהתינוק/ות שלי אני לא יודעת אם זה נובע מתחושת פיצוי על משהו, אני עדיין מנסה לנבור עמוק... העניין הוא לא ממש קנאה , אלא: "אני האמא, אני סחבתי אותו 9 חודשים , ילדתי , הנקתי, אני קמה אליו בלילות, ובעלי אמנם נמצא המון איתו (הוא עצמאי ונמצא הרבה בבית), אבל הרי אני האמא! כשכואב לו שאני מצפה שהוא ירצה אותי! אבל......אני גם שמחה (וזה קצת מוזר... ), שהוא צריך את שנינו במדה שווה, כשהוא נופל ובוכה הוא ממש עובר ממני אליו (בעלי) כלומר הוא ממש צריך ששנינו ננחם אותו. וזה נראה לי ממש טוב, כי הוא מרגיש ממש בטוח עם שנינו, זה מאוד משמח, אז את מבינה שאני חצויה? מצד אחד שמחה, מצד שני לא. אולי זו באמת דרך מחשבה שאני צריכה לשנות בראש... תודה

הי ג'וד, כשקראתי את ההודעה ביום ו עלה אצלי חיוך גדול.... אני יודעת שכבר יש הודעה חדשה מהיום,ואני אתייחס אליה מאוחר יותר. בנתיים רק רציתי להגיב את מה שחשבתי ביום ו כשקראתי - נהדר,את בכיוון הנכון !!!. תשאלי הכיוון הנכון למה ? בעיני המטרה היא להכיר את עצמנו,את מה שהאמהות בכלל וכל ילד בפרט מעוררים בנו,חקירת התחושות והתגובות שלנו וכו' כדרך להפוך דברים למודעים יותר. ברגע שהדברים מודעים,אנחנו יכולים לבחור מה ואיך (אם בכלל) אנחנו רוצים לשנות. המשך בדיקה עצמית נעימה, מור