בעיות התנהגות

היי! יש לי 2 בנות אחת בת 15 ואחת בת 11. מזה כשנה אני לא מצליחה להתמודד עם התנהגותה של הילדה בת ה-15. מדובר בילדה מאוד נאה ומאוד עדינה ולאחרונה פיתחה סגנון דיבור אגרסיבי ובוטה בכל אימה שאני פונה אליה ומנסה להגיד לה משהו. התנהגות זו באה לידי ביטוי גם בפעמים בהם אני מאוד נחמדה אליה ומנסה להפגין קירבה אליה. הכוונה היא שיש פעמים בהם אני מתנגדת לה למעשה זה או אחר ואז כשהיא מתנהגת כך אני אומרת נו היא עצבנית אבל גם כאשר אין כל סיבה?!? אחותה סובלת גם מיחסה זה ומתחילים איתותים המבשרים לי שבקרוב גם היא תתחיל עם התנהגות זו. מה עושים? איך מגיבים? באשר לשאלתך איך היה לפני כן. הילדה כמו שתיארתי אותה מאוד עדינה וכך גם התנהגה לא נהגה לצעוק ולא הייתה בוטה ולא התעצבנה מכל דבר וכו'... היא גם ילדה מאוד רציונאלית שהתנהגות זו כלל לא מתאימה לה ובכל פעם שהיא מתנהגת כך עוד במקום היא תופסת את עצמה ומשתתקת כשהיא משפילה את עניה כמודה שהיא לא הייתה בסדר. אני מוכרחה לשתף אותך בדבר ע"מ לקבל את העזרה בהתאם. אנחנו משפחה שעד לפני כשנתיים מצבנו הכלכלי היה בשיא. בית פרטי מפואר, מכוניות וכל מה שהבנות רצו כמעט קיבלו. בשנתיים האחרונות המצב לא בשיא יותר העסק לא משהו וחלה הדרדרות. החלטתי לשתף את הבנות באופן שטחי ע"מ שיבינו שיותר לא אוכל כל דבר להרשות לעצמי. כמו נסיעות לחו"ל של שלוש פעמים בשנה שהיו לנו וכיום כם פעם אחת אין אפשרות וכו'... הבת הגדולה מרגישה מאוד מבואסת מזה כי זה פגע בחלק מהמותרות שהיו לה לצערי ולמרות שבאמת אנו עושים הכל ע"מ לדווקא אותם דברים לא יפגעו אבל קיים מצב ויש להתאים את עצמנו אליו. את עזרתך בתודה

בקר טוב, את כותבת שלפני שנתיים חלה הדרדרות במצב הכלכלי. אני מעריכה שזה לווה בלא מעט לחץ/חששות/מתח. גם אם אנחנו לא מסבירים לילדים בדיוק מה קורה,הם חשים זאת (במיוחד בגיל 13) ובדר"כ בתקופות כאלה נראה שינוי התנהגותי. יתכן מאד שזה מה שקרה כאן. אני לא בטוחה שרק זה שהיא לא יכולה לנסוע x פעמים בשנה לחו"ל הוא מה שהשפיע כ"כ,אלא דווקא החשש/מתח/לחץ. כדאי היה לנסות לדבר איתה שיחה רגועה (לא בעקבות מקרה מרגיז),לא מתוך האשמה אלא מתוך דאגה והתענינות במה שעובר עליה. אני בטוחה שכולכם עוברים תקופה לא קלה,וזה נותן את אותותיו אצל כולכם. נסי "להביא את עצמך" לשיחה כזו,לספר (עם גבול כמובן) על החששות שלך,על כך שזו תקופה לא קלה עבורך וכו'. כשאנחנו שומעים שאנחנו לא לבד ועוד מישהו חש כמונו,לרב זה עוזר לנו להפתח. כדאי להתחיל בשיחה. אם אח"כ כלום לא ישתנה,אשמח לחשוב על כיוון נוסף. בהצלחה, מור