הילדה משתנה לי ואני משתנה לה

היי ביתי בת שנה ו7 חודשים גדלה הופכת עצמאית ועקשנית אך יחד עם זאת מעט אלימה כלפי עצמה וכלפי. היא נושכת את עצמה או דופקת את הראש בקיר זה קורה כשאני לא ממש ממלאה את רצונה ורוב רצונה זה שאיהיה לצדה כל היום ועכשיו קצת קשה לי אני בהריון חודש שישי חושבת שעשיתי טעות ששיתפתי אותה שיש לאמא תינוק אח לבר בבטן דברים בהתנהגות שלה השתנו וכנראה שזה בגלל זה. היא יותר צמודה אלי יותר זקוקה לי. כמו כן היא החלה לפחד מדברים שונים מים באמטיה בשטיפת המכוניות שעשיתי אתמול פשוט נבהלתי מלראות את הפנים המבוהלות שלה המלוות בבכי הסטרי (כמובן שיותר לא אקח אותה) אבל כל מיני דברים שעשתה בכיף קודם עכשיו היא מפחדת מגלשה גבוהה בגינה ממטרות מים ים ועוד. לפי מה שקראתי אלו תופעות לגיל מאוחר יותר האם יתכן שזה קשור להריון או להתקדמות שלה בעצמאות? מה בכל מקרה אני יכולה לעשות כדי לעזור לה לא להיות זקוקה לי עד כדי הצמדות ואז גם אולי תפסיק להכות את עצמה אני נגמרת מזה לא יכולה לראות. מעבר לכך איך נכון לשתף אותה בהריון ובלידה הצפויה בתחילת אוקטובר איך להכין אותה לגן בספטמבר. הכל מאוד צפוף והתשובות שלך בפורום בנושאים אלה הם מכוונים לרוב לגילאים גדולים יותר (בר לא ממש מדברת אבל בתחושה שלי היא מבינה הכל) אני יודעת שזה המון שאלות אבל כך יצא שמס' דברים קורים במקביל והולכים לקרות במקביל. תודה מראש

לילה טוב, השאלה מאוד עמוסה ואני אנסה לעשות סדר. למיטב הבנתי שאלת : 1. מכות ונשיכות שלה כלפי עצמה . התשובה - אנא קראי את התשובה שנתתי לנעמה ( "ילד שמרביץ לעצמו") בעמ' זה. הילד הוא בגילו של בתך. לגבי המשפט - "לפי מה שקראתי אלו תופעות לגיל מאוחר יותר" - אין בזה שום חוקים. אצל ילד אחד זה בגיל שנה וחצי,אצל השני בגיל 3 וכו'. לכן אין שום משמעות לזה שבתשובות ב"שאלות ותשובות" משמאל אני מתייחסת לבני שנתיים או שנתיים וחצי. הרעיון והטיפים להורים מה לעשות הם העיקר ולא הגיל. 2. הריון - גם לילדים הרבה גדולים יותר לא מספרים בחודש חמישי שישי שעוד מעט יהיה עוד אח. בטח לא בגיל שנה וחצי. מה כן ? אני פשוט מעתיקה את מה שכתוב ב"שאלות ותשובות" " כשהלידה תתקרב - שבועיים שלושה לפני, צריך להסביר לו שאמא תלך לבי"ח והוא יהיה אצל... ויעשה.... .ז"א, שידע בדיוק מה מצפה לו וכמה שיותר מדויק יותר טוב. אני אפילו ממליצה להכין איתו תוכנית - אני אחזור מהגן ואלך עם סבתא ל... , סבתא תכין לי את העוגה שאני אוהב... .בתנאי כמובן שסבתא מוכנה. ועל זה אפשר לדבר איתו כמה פעמים בשבוע. המטרה היא שיחוש שיש לו שליטה על המצב. ילדים לא אוהבים מצבים לא מוכרים. אפשר גם להפוך את השהיה אצל הסבתא (או איפה שיהיה),ל חויה עבורו. שירגיש שזכה במשהו. לגבי תכנים רגשיים,אני ממש לא בעד היצף אינפורמציה, הוא בן שנתיים וחצי. דברים צריכים להיות פשוטים וקונקרטיים. המסר צריך להיות של קבלה. אני אקבל את הכעס שלך, את האהבה, האגרסביות... ז"א, תני לו להגיב כמו שהוא רוצה ואל תשדרי לו שהוא אמור להתנהג איכשהו. הוא לא אמור לאהוב את התינוק בהתחלה, כי הוא כועס עליו וכי הוא פוחד שיתפוס את מקומו. אם הוא אוהב, נהדר אם לא לא נורא (זה יגיע,זה נורמלי). מותר לכעוס. הכנה להולדת אח לא אמורה להביא את הילד למצב שהוא נורא יאהב את האח או נורא ירצה אותו. היא אמורה לתת לו תחושה שמותר לו להביע את התחושות שלו . רק תחושה של הילד שמקבלים אותו תתן לו את האפשרות לעבור לשלב שבו גם הוא מקבל את אחיו. יתכן שזו תהיה תקופה לא קלה עבור הילד ואין צורך לתאר לו אותה ככזו. לנו כאמהות קשה להבין איך אפשר לא נורא לאהב את התינוק המקסים הזה אבל הילד רואה אותו כמתמודד על מקומו." שוב,ממש לא עקרוני ששם הילד בן שנתיים וחצי ואצלך בת שנה וחצי. 3.הכנה לגן - מאוד דומה להכנה לאח - כמה שבועות לפני (שבועיים - שלושה),"מטפטפים" את העניין. בעיקר דברים קונקרטיים - תעשו x,תאכלו y ,ואחר ש... אמא תחזור לקחת אותך. בשום אפן לא להבטיח לה שיהיה לה שם הכי מקסים בעולם,או שזה הכי כיף. כמובן,גם לא הפוך. פשוט לא להבטיח שום דבר מלבד הדברים הקונקרטיים וזה שאת תמיד אחרי ... (פעילות מסויימת - שינה,ארוחה..) תבואי לקחת אותה. בנוסף,לשדר שאת מאוד מחבבת את הצוות ומאוד סומכת עליהן. זה תורם להרגשת בטחון אצל הילד. בהתחלה כמובן כדאי לעשות את הכניסה בהדרגה (אבל לא להגזים). והדבר הכי חשוב - לעבוד על עצמך ולבדוק עד כמה לך זה קל/קשה להכניס אותה לגן כי יש לזה משקל מכריע לגבי מידת ההסתגלות שלה לגן החדש. ניסיתי לענות על הכל,מקווה שהצלחתי. בהצלחה, מור