איך להגיע לבן 3 - המשך

למור יקרה קודם כל אני רוצה להתנצל אם בטעות פגעתי בך. מה שהתכוונתי היה שיש בפורום הזה כל כך הרבה אימהות עם ניסיון שיכולות לתרום מניסיונן האישי ורובן שותקות. ושמחתי מאוד שמישהי חוץ ממך גילתה איכפתיות. עם כל הכבוד לך הרי יש לך זמן מוגבל לענות לכל השאלות ובמסגרת הזמן הזה לא ניתן לנהל דיונים ארוכים עם כל אחד ואחת. אני גם חושבת שהדיון שלי עם אמא עזר גם לך להבהיר יותר את הבעיה שלי והיה לך יותר קל לענות. לדעתי דיון כזה בתוספת סיכום שלך הוא הרבה יותר יעיל. ושוב, לא התכוונתי לפגוע בכל דרך שהי. ובהמשך לבעיה שלי. אני חשבתי המון בנושא ואני חושבת שלאמא ולי יש מטרות שונות. המטרה של אימא למצוא דרך לפתור בעיה נקודתית באותו רגע נתון והיא בהחלט משיגה את זה תוך כדי משחקים ותעלולים. המטרה שלי היא לגרום לילד להבין שיש לו מחויבויות מעבר למשחק - ללמד אותו לעשות דברים לבד. יכול להיות שאני מגזימה ואני ממהרת מדי, אז אם כן באיזה גיל זה אמור להפסיק להיות משחק? כי לדעתי אם ילד מתרגל שכל פעם משחקים איתו, הוא אף פעם לא ילמד להיות אחראי. וככל שהוא גדל יש צורך להמציא משחקים מסובכים יותר - דבר שאני לא מסוגלת אליו בשבע בבוקר כשאני בקושי ישנתי בלילה וממהרת לעבודה. בקשר להוראות ממוקדות : אני כן נותנת הוראות ממוקדות, אך ללא הועיל אלא אם כן יש תוספת של איזה איום בסוף. מה את מציעה לעשות (כי אני יודעת שאת נגד העונשים) כאשר הילד מתעלם באלגנטיות? שיחה אופיינית בבוקר: - תנעל את הסנדלים - אימא, את רוצה שאני אספר לך משהו? - לא. אני רוצה שקודם תנעל את הסנדלים ואחר כך תספר. - אמא, לספר לך משהו? - לא. - את יודעת שהאוטו שלי... ואם אני מרשה סיפור אחד אז אחריו בא עוד אחד ועוד אחד עד שהסבלנות נגמרת. אני בטוחה שאני עושה משהו לא נכון, אך אני לא יודעת מה לעשות.

הי אירית, זה בסדר לא נפגעתי :) . או יותר נכון,לא ידעתי אם אני אמורה להפגע או לא... :). עכשיו אני יודעת שלא. דרך אגב,אני בהחלט בעד שאמהות ישתפו מנסיונן (גם אם נסיונן ודעתן שונה משלי,בעיני זה מבורך). ולעניין - אני לא רואה שום פסול להשיג את שת"פ של הילד בדרך של משחק (כמובן שאני מתייחסת לגיל 3 ולא 13). כל אחד קובע לעצמו כמה,איך ואילו משחקים.אין חובה לעשות את זה כל הזמן אבל אפשר להשתמש בזה כשרואים שהולכים לכיוון של התנגשות. ולא אני לא חושבת שזה קשור לאחריות ,ואני לא חושבת שהוא ירצה שתשחקי איתו בגיל 16. דרך אגב,אני לא רואה את זה כ"משחקים" אלא האם כן או לא ללכת עם הראש בקיר. אני יכולה להגיד לך שכאם ניסיתי את שתי האופציות - עם משחק ובלי. דרך המשחק והכיף (או - לא הראש בקיר) משיגה יותר,מעייפת פחות והופכת את החיים של כ ו ל ם להרבה יותר נעימים. אני חושבת שאת מצפה לקצת יותר מדי מבן 3. עם זאת,כן חשובים גבולות,חוקים,איסורים,משמעת... וכן,אם לא בא לך עכשיו סיפור או שאת ממהרת,שימי את הגבול. לגבי "שיחת הבוקר" זו יכולה להיות דרישה קצת קשה לבן 3 לנעול סנדלים ולהבין שאת ממהרת ו.. לכן,אפשר שאת תנעלי לו (כן,הוא יכול להיות ילד מאוד עצמאי ועדיין שאת תנעלי לא. אין קשר). אפשר להגיד הראשון שמוכן הוא הזוכה. אפשר לתת פרס ענק - קוביית שוקולד וכו'. כן,כולנו צריכים מדי פעם תמריץ כזה או אחר,כולנו זקוקים לקצת משחקים ולהרבה יצירתיות (רק חבל שאנחנו לא מרשים לעצמנו את זה...). שוב,אני לא רואה את זה כמשחק,אני מתייחסת לזה כאל יצירתיות וככל שהורה מסוגל לגלות גמישות ויצירתיות בקשר עם הילד,הקשר נעים ופורה יותר. מקווה שהצלחתי לעזור. בכל מקרה אם יש צורך בעוד משהו,לא להסס. בי, מור