איך להגיע לילד בן 3?

שלום יש לי ילד בן 3 וחצי. וכבר יותר משנה אני מרגישה שאני לא מוצאת גישה אליו. קראתי את כל המאמרים שאומרים שבין גיל שנתיים לשלוש הילדים מורדים ועקשנים, אך הבנתי שזה אמור לעבור תוך שנה. אך אצלנו אני חושבת זה נהיה יותר ויותר גרוע (ואולי זו רק תחושתי). בעלי ואני מאוד השתדלנו לא לעשות את הטעות של פינוק יתר ואנחנו מנסים לשים לו גבולות. יש לציין שהילד לא עושה בד"כ דברים שאסור אלא פשוט מתעלם כשמבקשים ממנו לעשות דברים שהוא צריך לעשות - כמו להתחיל לאסוף צעצועים לפני השינה, להתלבש בבוקר או להוריד בגדים בערב וכדומה. לכל דבר כזה הוא צריך שיאיימו עליו (למשל, אם לא תתחיל להתלבש לבד אני אלביש אותך) וגם אחר כך שיהיה קהל אוהד לעשייה שלו. אני מוצאת את עצמי כל יום כועסת ומאיימת ולא נראה לי שאלה הם יחסים תקינים. אני מבינה שזה יכול להשמע כמו חוסר תשומת לב, אך אני משתדלת להקפיד ולבלות איתו זמן איכות לפחות כשעה בכל ערב (אני חוזרת מעבודה די מאוחר) ויותר מזה פשוט אין זמן כי צריך לישון. אני לא מבינה איך אני צריכה לדבר אליו, כי הוא לא משיג תשומת לב נוספת מהתנהגות הרעה אלא רק מהתנהגות טובה. חוץ מזה בחודשים האחרונים הוא עושה פיפי בתחתונים פעם או פעמים ביום ואני לא מצליחה לגמול אותו מזה. הוא כל יום אומר שמחר יהיו לו תחתונים נקיים (בלי שאני מעלה את הנושא כבר) ולמחרת הכל חוזר חלילה. יש לציין לפני שלושה חודשים נולד לו אח, אך אני לא שמתי לב בשינוי התנהגותי דווקא בתקופה הזו. מה אפשר לעשות? איך מדברים לילד שפשוט לא שומע?

שלום אירית. "איך אפשר לדבר לילד שפשוט לא שומע ?" ואולי אמא ואבא הם שלא שומעים ??? ילד בן 3 לא מסוגל להסביר רגשות במילים. (גם למבוגרים קשה לפעמים להסביר מה ואיך הם מרגישים) אבל את המסר ה ע נ ק י הוא מעביר לכם בהתנהגות קלאסית. עצם העובדה שביום/שבוע הראשון לאחר הולדת האח הוא לא שינה התנהגות - לא מלמדת על כך שהוא הסתגל ו"הכל בסדר" מבחינתו. הוא בטח ניסה להתרגל ולאט לאט החליט ש"הכל לא בסדר" ואז החלו הסממנים בצורת ההתנהגות, נסיגה להרטבה, ודרישה לתשומת לב (בצורתה השלילית אמנם , אבל...) אם את כועסת,את משתפת פעולה איתו (לדעתו) ותשומת הלב-כולה שלו !!! ניצחון לבן 3 ... מה עושים ? תוכלו לנסות מה שאנחנו עשינו : 1 - לא מאיימים !!! אם הוא עושה משהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום - תעברו. 2 - חיזוקים חיוביים עובדים פי 100 מאשר עונשים (וציינת שהוא ממש מצפה לקהל אוהד) 3 - תני לו לפעמים לנצח בקרבות הקטנים - הרווח יהייה של כולכם בטווח הרחוק. לגבי לבישת ופשיטת בגדים, אצלנו הברירה היא לא "אתה לובש פיג'מה או לא"? כי אז נקבל תשובה "לא" :-) השאלה היא "אתה רוצה ללבוש את הפיג'מה בחדר שלך או בסלון" ? אחת משתי התשובות משאירה לילד מקום לבחירה ובכל מקרה הוא ימצא את עצמו עם פיג'מה. סידור הצעצועים יכול להיות חלק ממשחק , מי שם יותר צעצועים בחזרה בארגז ...מי יכול לבנות מגדל צעצועים בתוך הארגז (או איפה שאתם מאחסנים) וזה ייקח בערך 5 דקות. מבינה שאת מתראה איתו אחרי יום ארוך וחייבת להעניק את המירב כשאת כבר כמעט מרוקנת, ולהספיק לעשות זאת לפני שעת השינה, ליבי ליבי לך. כולי אמפתיה. בהצלחה.

אהבתי את התשובה שלך.."אמא" אין לך מושג כמה את צודקת!

שלום אמא קודם כל תודה על תשובתך. אני בהחלט יכולה להבין שילד זקוק לתשומת לב, אך יש לי מגבלה פיזית לתשומת לב שאני מסוגלת להעניק. אני מנסה חיזוקים חיוביים קודם, אך זה לא ממש עובד. לשאלה "איפה אתה רוצה ללבוש את הפיג'מה?" התשובה היא בד"כ "בשום מקום. אני לא רוצה לישון". טריקים מסוג זה עבדו עליו בגיל שנתיים בפעם אחרונה. אני ברוב המקרים לא מתעקשת על דברים שאפשר לא לעשות אותם.אך בדברים קריטיים הייתי רוצה ללמד אותו לעשות דברים לבד בלי שיעמדו לו על הראש. הנסיגה בהרטבה קרתה לפני הלידה וכמו שציינתי ההתנהגות שלו כזו היא כבר מלפני כשנה. אחרי הלידה גבר הביקוש להיות על הידיים ולהתחבק והוא בד"כ מקבל את מבוקשו. אני מחשיבה את עצמי לאמא שמשקיע מאוד ביחסים עם הילד ומאוד מפרגנת (לפחות בהשוואה לחברותיי). וקראתי הרבה מאמרים והמלצות בנשא. אך זה עדיין לא עוזר.

ערב טוב, קראתי את רב השרשור המעניין שהתפתח כאן ואני חושבת שכבר קיבלת כמה כיוונים. מבחינתי,אני יכולה להוסיף : 1. הרבה מאוד ילדים מגיבים נהדר בחודש חודשיים הראשונים לאחר שנולד אח ואז מגיעה הדרדרות בהתנהגות. סביר שגם אצלכם זה המצב. לגבי זה,אני מציעה לקרא ב"שאלות ותשובות" את החלק - אח חדש. 2. לא ברור לי מההודעה שלך כמה מילים,הסברים,בקשות,דיבורים יש סביב כל מטלה אבל נראה שיש לא מעט. אם זה המצב,צריך לשנות. זה נהדר לשוחח עם ילד,אבל לא כשצריך למלא מטלות.כשמדובר במטלות (התלבשות,סידור חדר),צריך להיות ממוקד,קונקרטי וקצר. לדוג',לא אומרים 10 דק' לפני שנגשים לאסוף "תיכף נלך לסדר את החדר" אלא ניגשים עם הסלסלה מגישים אותה ואומרים - תניח כאן את הרכבת בבקשה. ז"א,בלי הכנות ארוכות,בלי סיפורים. קצר ולעניין. אפשר לשאול ילד לדעתו,לשאול מה הוא רוצה וכו' אבל לא כשאין לנו את הרצון/הזמן היכולת לעשות כרצונו. במצב כזה לא שואלים,פשוט מטילים. כאן אני מציעה לקרא את החלק שמתייחס להצבת גבולות. 3. לגבי הפיפי - תהיי חייבת להעביר את האחריות אליו. תוכלי לקרא על זה יותר ב - http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/4658/xFP/4718 http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/9452/xFP/9638 יש עוד המון תשובות בנושא גמילה ורגרסיה ואם יש צורך,כדאי לעשות חיפוש. בהצלחה, מור ודרך אגב אירית,לא כ"כ הבנתי את המשפט - "נחמד שסוף סוף יש דיאלוג בפורום הזה". אני אשמח אם תוכלי להסביר למה הכוונה. תודה, מור