אני נורמלית?

שלום רב. אני אמא לשתי בנות:האחת כבת ארבע וחצי, והשניה בת (כמעט) שלוש. מידי בוקר ביתי הגדולה "מורחת" את הזמן, מבקשת שאנו נלביש אותה וננעל לה נעליים, נצחצח לה שיניים וכו', בעודנו ממהרים... שלשום, בעודי מתווכחת עימה איבדתי שליטה! התחלתי לצעוק ,סליחה -לצרוח כמו מטורפת, תוך שאני בוכה. לאחר המקרה,היא הלכה לגן,ואני נשארתי בבית לחשוב... כשהיא חזרה מהגן דיברתי איתה,התנצלתי ,חיבקתי וכן הלאה. אמרתי לה שהחלטתי שיותר אני לא צועקת -אך לעומת זאת אני אתחיל להעניש (דבר שמעולם לא עשיתי...) האם אני נורמלית? האם אני מאבדת שליטה? בברכה,מירי

אבל רצוי להשתדל להמנע מהלגיע למצב הזה. נסי להבין על איזה צורך עונה לה ההתנהגות הזו. מרבית הילדים לא עושים דברים סתם ככה כדי לעצבן את ההורים. בדר"כ,התנהגות מתמשכת היא התנהגות שעונה על צורך מסויים. בדקי עם עצמך למה היא זוכה בעקבות ההתנהגות הזו - יותר תשומת לב,שאילולא היתה מתנהגת כך היתה מתחלקת בה עם אחותה...,יתכן שבדר"כ אתם חוזרים שוב ושוב על כמה היא גדולה/בוגרת וכו' וכתוצאה מכך מצפים להתחשבות או עזרה ובדרך הזו היא בעצם מכריחה אתכם להתנהג אליה כקטנה ולהמשיך לזכות ב"הטבות" שיש לקטנים וכו'. אני מעלה כאן רק רעיונות,נסי להמשיך ולחשוב לבד. לגבי הענישה - כמו שכתבתי כבר עשרות פעמים בעבר,אני לא בעד מכמה סיבות : 1. כשזה על בסיס יומיומי זה מאבד מהאפקטיביות שלו וההורה מוצא את עצמו מחמיר ומחמיר את העונשים מה שבדר"כ מביא להדרדרות היחסים בין ההורה לילד. 2. זה מעביר לילד מסר כוחני ובדר"כ הילד לומד להחזיר בכוחניות. 3. בעצם הענישה כאן את בעצם מפספסת את מה שהיא מנסה להעביר לך ע"י ההתנהגות. ילדים בגיל הזה לא מסוגלים לבא ולדבר על מה שקשה/מציק להם ולכן הם מראים לנו את זה ע"י התנהגות (בדר"כ מרגיזה..). ברגע שנעניש גם נפספס את מה שהילד מנסה להעביר וגם נעביר מסר שאנחנו לא מעונינים להתמודד עם מה שמציק לו. לסיום,רצוי לנסות להבין מה מניע התנהגות של ילד ולתת מענה לצורך באפן שונה כך שלא יהיה לו צורך בהתנהגות המעצבנת. וענישה - במקרים קיצוניים,אחת ל... בהצלחה, מור