פידבק ובעיה נוספת

מור היקרה, ראשית אני מודה לך על ההתייחסות לבעיה שההעלתי, אני מקנאת בך על היכולת שלך לדעת כיצד לנהוג ו/או מה לומר בכל סיטואציה שמתעוררת, היכולת הזו היא נכס גדול למשפחה שלך (בין שאר הסגולות שלבטח יש לך), לגבי תשובתך - אני מאוד התחברתי למה שכתבת על השגת תוצאה הפוכה. זה קורה לי בהרבה מאוד מקרים (לאו דווקא עם הילדים) כשאני מאוד משתדלת שיצא משהו מסוים ויוצא ההיפך הגמור ממנו ואני בהחלט מרגישה שאני צריכה להרפות לפעמים ו"לזרום" עם הקצב ופשוט להניח לדברים להסתדר מעצמם, אלא שהרבה פעמים קשה לי להחליט מתי צריך להתעקש ומתי צריך להרפות, מתי צריך להתייחס לדבר כאל בעיה שיש לטפל בה ומתי צריך להבין שהבעיה היא בעצם תופעה הקשורה בגילו של הילד ולכן היא תעבור מעצמה...יש לך מתכון לזה? לגבי הדברים שמנית שעלולים לפגוע בבטחונו העצמית של הילד, את אלו אני לחלוטין נמנעת מלעשות, ההיפך הוא הנכון בתי מקבלת חיזוקים ותמיכה ואהבה וקבלה והבנה לאין שיעור (ייתכן שברגעי זעם כבד אני אומרת דברים לא כמו שהייתי אומרת אם הייתי מאוזנת וכמובן שעליהם אני מצירה אחר כך אבל המקרים הללו בודדים ונדירים למדי וקשה לי להאמין שיש בהם משום פגיעה בבטחונה העצמי של בתי - לא?) אשמח לקבל ממך עיצה לגבי סוגיה נוספת - בתי, כאמור בת שנתיים וכתשעה חודשים הרבה יותר קרובה וקשורה אליי מאשר אל אביה (בעלי) ובמיוחד מאז נולד אחיה לפני כשלושה חודשים הרצון שלה להעזר בי ולהיות איתי עוד הלך וגבר. בזמן האחרון קורים מצבים שהיא מבקשת את נוכחותי ואני מפנה אותה לאבא מכיוון שאני עסוקה בד"כ היא מסרבת ואף אמרה לי כבר פעמיים שהיא "לא אוהבת את אבא". כמובן שהדבר מאוד חרה לי אבל הבנתי שהאמירה הזו באה ממקום אחר. שאלתי אותה אם היא כועסת על אבא והיא אמרה שכן, מדוע שאלתי והיא השיבה שהיא מעליבה את אבא וצחקה ולמה שאלתי שוב אז היא אמרה שאבא מציק לה. הוא מציק לה בכך שמרוב אהבה ותוך כדי משחק הוא תופס אותה בגוף ולא משחרר אותה ונותן לה תפיחות קטנות וכו'. כשזה קורה היא מתרגזת ופונה אליי ואומרת "אבא מציק לי" אז אני אומרת לה שהיא צריכה לדבר עם אבא ולומר לו את הדברים ואז היא אכן פונה אליו והוא אומר לה את יודעת אנחנו משחקים בינינו... אבל היא ממשיכה לטעון שהוא מציק לה. היא מסרבת לקבל את עזרתו בלילה, היא מסרבת לראות אותו בבוקר כשהיא מתעוררת ועוד. היא יושבת ובוכה עד שאני מגיעה אליה ומסרבת בכל תוקף לקבל את עזרתו למרות שאני אומרת לה שאני עסוקה כרגע ואין לי אפשרות לגשת. כמובן שבסוף אין לי ברירה ואני נגשת אבל אני לא מעבירה את זה על סדר היום ואומרת לה שזה מאוד מעליב ומעציב את אבא שהיא מסלקת אותו והיא צוחקת לי לשמע הדברים. בעלי באמת מאוד נעלב ומאוד מתוסכל מהמצב הוא הוא עושה איתה "ברוגז" כשהיא מפנה לו עורף ולא מתייחס לדברים שהיא אומרת או עושה. אני חושבת שהוא נוהג בדרך לא נכונה אבל כנראה שהאמוציות גוברות על הרציונל. מה דעתך? כיצד עליי להגיב כאשר היא אומרת שאיננה אוהבת את אבא? כיצד על בעלי להגיב כאשר היא מפנה לו עורף? כיצד אנו יכולים לגרום לכך שהיא תקבל גם את עזרת אביה כאשר אני עסוקה ולא תהיה תלויה רק בי? תודה רבה מקרב לב ואני מצטערת אם כתבתי ארוך ומייגע מידי. ליאת

הי ליאת, אין צורך להתנצל... :). תודה על הפידבק. לענינינו - מה שתארת מאוד לא מפתיע. אני אנסה להסביר : אם אני זוכרת נכון את הודעתך הראשונה היה בה משהו שיצר אצלי את הרושם שאת מאוד משתדלת להבין את הילדה,לחזק אותה,לשמור עליה וכו'. הכל מאוד. ברגע שאנחנו עושים עבור מישהו הכל over זה יוצר תלות כלשהי והרבה פעמים מאוד נוח לילד להיות עם הצד שעושה המון עבורו. בעצם ה over דאגה ו over הבנה שלך הופכים (לפחות בגיל הזה) מאוד נוחים לילדה. קצת יותר מדי נוחים. ואם כ"כ נוח איתך,אז למה להיות עם מישהו אחר ? דרך אגב,כדאי מאוד לעבוד על היחסים בינכן ואיך את תופסת את תפקידך כאמא על מנת למנוע חיכוכים בגילאים קצת יותר גדולים. מה לעשות במקרה הזה ? 1. לזכור שלמרות שהיא הגדולה מבין הילדים שלכם,היא עדיין ילדה מאוד קטנה וממש אין צורך לייחס לדברים שלה משמעות כמו של אדם בוגר ( דרך אגב,בגיל הזה ילד עדיין לא יכול לתפוס את המשמעויות של דברים שאינם מוחשיים. למרות שהילד משתמש במילה). חבל לקחת את זה למקום של פגיעה ועלבון. 2. להפסיק לעשות מזה עניין. אתם אלה שתחליטו מי יעזור לה עכשיו או מי פנוי עכשיו ולא היא !. אתם ההורים וחשוב שהסמכות תשאר אצלכם. 3. לגבי "אני לא אוהבת את אבא" עונים משהו כמו - בסדר חמודה,את לא חייבת לאהוב. אבל עכשיו רק אבא יכול לעזור לך. זהו !. בעצם מוציאים את העוקץ מהדברים ומשדרים לה שלא עושים עניין והיא לא זוכה לעודף תשומת לב כשהיא אומרת את זה. אם זה ירגיע,גם לבתי הקטנה יש מדי פעם משפטים בסגנון. אצלנו זה בעיקר - "אמא,את יודעת,אני בכלל לא אוהבת אותך". התשובה שהיא מקבלת ממני : " זה בסדר גמור. אני אבל כן מאוד אוהבת אותך" וממשיכים הלאה. זו אמירה מאוד נורמלית בגילאים האלה,השאלה היא איך ההורה מגיב ולאן הוא לוקח את זה. בהצלחה, מור