פחדים

קראתי את כל ההתיייחסויות שיש בנושא פחדים וחרדות ולא מצאתי תשובה לשאלתי. לגברי ביתי בת ה- 7 היא פוחדת בגלל משהו שראתה בטלויזיה ולא רוצה לדבר על כך כי זה מפחיד אותה. לא ברור לי איך עלי לנהוג כי מצד אחד אני רוצה לתת לה לגיטימציה לפחדים שלה ומצד שני המעבר שלה למיטה שלנו באמצע הלילה ממש מפריע לשינה שלנו. כשהערב יורד הפחדים שלה עוברים למצב של "לא מרגישה טוב". אני לא רואה איך ההתנהגות שלי יכולה לחזק את הפחדים שלה. אשמח אם תהיי ספציפית יותר לגבי ההתנהגות. תודה תודה!!!

צהריים טובים, כמו שבטח קראת בתשובות אליהן הפניתי,לתגובת ההורים יש משקל רב בעניין. איך ? 1. במידה שההורה עצמו הוא אדם חרד,סביר שיגלה הרבה מאוד הבנה והזדהות עם פחדיו של הילד,דבר שיוביל בדר"כ לילד שמתעסק הרבה בפחדים. מקרה אחר : 2. כשההורה מגיב בהרבה הסברים ושיחות בעניין,סביר שהפחדים יהפכו למשהו מרכזי יותר מאשר כשההורה מתייחס לעניין מאוד בקצרה ובאפן נקודתי. וכו'... כאמור,בהפניה שקיבלת אני מפרטת יותר לגבי כל סגנון בו נוקטים ההורים. במקרה שלכם - מכיוון שלמיטב הבנתי,שוחחתם על העניין כבר,הילדה יודעת שהיא מוזמנת לדבר על זה איתך אם היא רוצה,זה השלב שכדאי לשים לעניין גבול. בדיוק כמו שהצבת גבולות בכל נושא אחר,גם כאן. אין טעם להמשיך ולהתמקד בזה זה רק מעודד עניין ועיסוק בפחד. המסר צריך להיות משהו כמו - אני מבינה ומאמינה לך שאת פוחדת,אבל נצטרך להתגבר על זה. תחליטי עם עצמך לאילו התנהגויות את מסכימה ואילו לא. לדוג' אם את לא מסכימה שהיא תגיע למיטתך,כשהיא מגיעה קומי לווי אותה למיטתה,הציעי להשאיר אור קטן או כל דבר אחר שמתאים לך וחזרי למיטתך. גם כשילד מפחד,חשוב מאוד לשמור על גבולות ופרופורציות. לסיכום,גבולות זה הדגש כאן. בהצלחה, מור