דאגה לילדיי

יש לי 3 ילדים הבכור בן 6 אחריו בן 4 ואחריהם בת 2 וחצי. הבן האמצעי היה מאד מתוק ומלא שמחת חיים עד לפני בערך חצי שנה בחצי שנה האחרונה הוא נהיה רגיש מאד ובכיין מאד ,הוא מרביץ לאחיו ולילדים בגן למרות שבגן הוא הכי מבוקש עדיין. אני מאד דואגת לו,אני אוהבת אותו בטירוף,הוא ממש כפיל שלי כשהייתי קטנה והרגישות שלי כלפיו מאד גבוהה,אני ממש דואגת ומחפשת עיצה . הבת הקטנה מאד מתוקה ואני בטוחה שהוא מקנא,אבל זו נראית לי סיבה לא מספיק הגיונית לשינוי שחל בו,כי הוא עדיין מקבל ממני המון אהבה ותשומת לב,אני גם ממשיכה להתנהג אליו כמו לפני כן,ומדגישה לו כמה הוא מיוחד בשבילי ומתוק . לגבי הבכור אני גם דואגת,הוא מאד רכושני,מצד אחד,מסוגל לריב עם אח שלו הצעיר על כל שטות ומצד שני מאד בוגר ואוהב שלום ומוותר לפעמים הוא מנסה למשוך תשומת לב בצורה מאד מעצבנת שקשה לא להתעצבן למרות שאנחנו(בעלי ואני) מבינים שזה בשביל לקבל תשומת לב.

בקר טוב, אני אתחיל דווקא מהגדול - אין שום פסול ברצון ובנתינת תשומת לב,להפך. אני מעריכה שהוא קצת סובל ממה שאחיו מעורר בך. כן אני יודעת,גם הוא מקבל תשומת לב ולא חסר לו כלום והוא בכלל לא יודע שלאחיו יש פינה מיוחדת אצלך וכו'. ובכל זאת,אני מוכנה להבטיח לך שהוא מודע היטב לפינה המיוחדת שיש לך לאחיו. ילדים מזהים את זה בשניות :). אז נכון,זה לא משהו שבחרת,אבל אפשר לנסות למתן קצת את הפערים בין התחושות שמעוררים אצלך שני הילדים,וכדאי לעשות את זה. לא רק בשביל הגדול,אולי אפילו יותר בשביל הקטן. יתכן מאוד שחלק מההתנהגויות שאת מתארת אצל הקטן קשורות בדיוק לנק' - "אני אוהבת אותו בטירוף,הוא ממש כפיל שלי כשהייתי קטנה והרגישות שלי כלפיו מאד גבוהה". אף אחד מאיתנו לא ממש רוצה להיות כפיל של מישהו. כולנו רוצים להיות ב"זכות עצמנו". צריך לזכור שלפעמים עודף דאגה,עודף קרבה,עודף הכרות.. עלולים להוביל לתחושת מחנק,לתחושה שהעצמאות שלי נלקחת ממני וכו'. אני ממליצה,מכל הלב לבדוק ולעבוד קצת עם עצמך על כל אותן הרגשות ששני הילדים מעוררים בך. נסי לקרא משמאל את "על שלש גישות,אמא ומטפלת.." יתכן שזה יתן כיוון. ומילה לסיום - קראי שוב את ההודעה שלך ושימי לב להבדל העצום בתאור שלך את בנך הקטן לעומת הבן הגדול. כמה חיבה ורגש וחום מוקרנים מתאור הקטן ואילו בתאור הגדול מופיעים דברים אחרים :). הרבה בהצלחה, מור