פחד מבעלי חיים

למור שלום, יש לי ילד בן 5 (אח בכור לילד נוסף בן שנה וחצי) שפוחד מאוד מכל סוג של בעלי חיים, מצבים וארנבים ועד כלבים או חתולים. הוא פשוט נכנס להיסטריה של בכי ורעדות כשבעל חיים מתקרב אליו. בחוג טבע שיש לו בגן הוא פשוט נכנס לכזו היסטריה מכל חיה שמביאים, שהוא מפריע לכל שאר הילדים להתרכז והמורה בחוג כבר ביקשה ממני פשוט לקחת אותו מהגן לפני שמתחיל החוג. כל השיחות שעשיתי איתו לא עוזרות. כשהוא הולך איתנו ההורים לפינות ליטוף ואני יושבת איתו יחד ללטף את החיות הקטנות, אז הוא בסדר, אבל בגן הוא פשוט מאבד עשתונות. בכל מה שקשור בכלבים וחתולים זה הכי גרוע. הוא מסוגל לרוץ לכביש מרוב פחד בלי לחשוב, כשמתקרב אליו כלב, ומאלץ את כל החברים שלו להוציא את הכלבים שלהם החוצה כאשר הוא בא לבקר אותם. יש לציין שאף פעם לא היתה לו שום תקרית עם כלב ולנו ההורים אפילו היה כלב במשך 8 שנים שהוצא מהבית עם היוולדו של הילד כי היא הפכה להיות מאוד תוקפנית, אבל בעיקרון אנחנו ההורים אוהבים כלבים. האם מדובר במצב שכיח בגיל זה ויש לקוות שהוא יחלוף מעצמו, או שמדובר בבעייה שיש דרך לטפל בה , חוץ מלהביא כלב הביתה, כי אין לי את האפשרות להקצות זמן או מקום לכלב כרגע. בשיחות שלי איתו אני לא מזלזלת בפחדים שלו. אני אומנם מנסה להרגיע אותו אך יחד עם זאת אני נותנת לגיטימציה לפחד, קרי, מותר לפחד וזו לא בושה, וזה עקב כך שיש ילדים שלועגים לו על ה"פחדנות" שלו. חוץ מהתופעה הזו מדובר בילד חכם, חברותי מאוד, סקרן ובוגר. אודה על עזרתך, שירה

בקר טוב, תראי,בתור בעלת פוביית חתולים,קצת קשה לי לענות על השאלה :). אני יכולה להגיד לך מנסיוני האישי,שאפשר לחיות לא רע עם פחד מחיה כזו או אחרת (אצלי בעניין החתולים זה הרבה מעבר לפחד. אבל דווקא צפרדעים,נחשים,שרקנים.. אני מאוד מחבבת). ועכשיו ברצינות - את כותבת שאיתך הוא כן מוכן להתקרב לחיות וזה נהדר.יתכן שיש משהו בגן שמרתיע אותו מלהתקרב לחיות (לדוג',יש פעמים שהחיות מגיעות מאד מפוחדות ושורטות/משמיעות רעשים מאוד מפחידים וכו'). אני מכירה יותר מילד אחד שזה המצב אצלו. אני במקומך הייתי מפסיקה עם שיחות והסברים סביב הנושא (זה לא רק שלא עוזר,זה עלול להלחיץ ולהעמיס רגשית). במקביל מאפשרת חשיפה מבוקרת ! לחיות שאין בהן שום סכנה לשריטונת/ביס וכו' (לדוג' גורים מאוד קטנים,דגים,תוכים בכלוב!,ללא הכלוב הם עלולים לתת ביס) . החשיפה לא אמורה לבא ביחד עם הסבר ("אתה רואה גם הגור הוא כלב והוא לא עשה לך כלום..") ואין צורך להעביר אותו בשלבים לחיות יותר מאיימות (כלבים גדולים וכו'). השאיפה היא שהוא לאט לאט לאחר שירכוש בטחון,יעבור בהדרגה לחיות נוספות. בגן - הייתי עומדת על כך ! שיכבדו את רצונו ואפילו מבקשת שלא יחכו שהוא יכנס להיסטריה אלא מראש יציעו לו להתרחק. במידה שאין שיפור וזה מתחיל להפריע לילד (בגילאים בוגרים יותר),אפשר לשקול טיפול. בהצלחה, מור