חסרת אונים

מור היי, אני בת 27 ונמצאת כרגע בחודש השמיני.יש לי ילד בבית בן שנתיים וחודשיים והייתי מאושפזת השבוע כמעט 10 ימים בבית חולים . לעולם לא עזבתי את בני והמצב הזה קצת הקשה עליי ואני בטוחה שגם לו.בעלי ואמי טיפלו בו בזמן שלא הייתי בבית. אתמול חזרתי הביתה ואני לא יודעת איך להתנהג איתו.הוא כל הזמן שואל אותי האם אני חוזרת לרופא ,לא רוצה לעזוב אותי כשאני שולחת אותו לגן,מתנגד לי,רוצה את אביו ... אני מאוד מבולבלת ואפילו עצובה מזה.היום שלקחתי אותו לגן הוא לא רצה לעזוב אותי והלכתי בכל זאת והשארתי אותו בגן . מה דעתך? אני כ"כ מבולבלת ולא מבינה איך לחזור לשגרה אנא עיזרי לי....

בקר טוב, לילדים צעירים לא קל לקבל שינויים. מבחינתם השגרה היא ידיד יקר וכל סטיה ממנה עלולה לעורר חשש. לילד קטן לא קל להתמודד לבד עם שינוי והוא זקוק להסבר,תיווך של מבוגר כדי שיצליח להתמודד. התגובה של בנך להעדרותך היא טבעית ונורמלית. מה שאפשר לעשות כדי להקל עליו : 1. לזכור שזה עניין של זמן ולקבל את זה. 2. להקפיד ת מ י ד להגיד כשעוזבים אותו ולא להעלם פתאום. 3. לעבוד הרבה על עניין של פרידה - לדוג',להפרד בבקר מהדובי ולחזור אחה"צ ולמצא את הדובי. להגיד משהו כמו - "דובי,עכשיו אנחנו הולכים לגן. אחה"צ,אני אחזור אלייך". כשחוזרים - "אתה רואה דובי,אני תמיד חוזר". כך לעשות עם עוד דברים ובעוד סיטואציות. הרעיון הוא שהוא יחווה (והדגש הוא על דוג' וחויה ופחות על הסבר) פרידות ופגישות. כך שהוא יטמיע את הרעיון שאחרי פרידה,יש פגישה מחודשת. 4. להבטיח לו (וכמובן לעמד בזה) שאם תלכי שוב לבי"ח,תיפרדי ממנו (גם אם באותו זמן הוא ישן,בגן ..). בהצלחה, מור