קריאה לעזרה מההורים שקורסים

שלום,אנו הורים ל2 ילדים האחד בם שנתיים ו10 חד' והשני בן שנה וחודשיים.הגדול בגן והקטן איתי בבית(בקרוב מכניסה אותו לגן).הבן הקטן הצליח להביא אותנו למצב של יאוש אמיתי והמצב בבית בלתי נסבל!!!! הבן הקטן משום מה סובל מחרדת נטישה כנראה,ולא מוכן לעזוב אותי לא ביום ולא באמצע הלילה.הוא בוכה ה מ ו ן !!!לא מוכן ללכת לשום מקום ויותר מזה ניסנו שהוריי יקחו אותו ביום שישי כדי שנוכל לטעון מצברים אבל בשעה אחת בלילה הזעיקו אותנו אחרי שבכה חצי שעה רצופה "אמא,אמא".אין לנו חיים ובטח לא שינת לילה, אפילו לא שעתיים רצופות,אנחנו פשוט קורסים.גם אם חשבנו להעביר אותו גמילה מהר מאוד נשברנו כי הוא לא נשבר הוא מסוגל להמשיך ולבכות גם שעה אחת רצופה! אחרי כל כך הרבה זמן(שנה וחודשיים)אני יכולה,לצערי,לומר שזה משפיע על הזוגיות,מהלך היומיום בבית וגם על בננו הגדול. אנחנו כבר לא יודעים מה לעשות פשוט שבורים !!! לפי ברור גם אי אפשר עדיין לקחת אותו לפסיכולגית התנהגותית כי הוא צעיר מדיי. אנא ממך,אם אפשר,לתת לנו כמה עצות כיצד להתמודד עם המצב ואיך להמשיך את היומיום כי אצלינו זו כבר לא משימה פשוטה. תודה מראש.

שלום לך אמא. המצב אצלנו הוא די דומה. הגדולה בת שנתיים ו- 5 חודשים והקטנה בת שנה ו- 4 חודשים. הקטנה הצליחה לעשות את הבלתי יאמן ולבכות במשך לא שעה, אלא מאז שהיא נולדה. שלושת החודשים הראשונים היא העבירה בכייף במינשא. אח"כ עברה לעריסה והיא המון "על הידיים" ובעיקר שלי. כי בעלי לפעמים (לא נעים) אבל כבר צועק עליה. בלילות היא היתה מתעוררת רק לחיבוק ולבקבוק מים. וכאשר השכבתי אותה לישון זה היה בכי של חצי שעה - שעה. עד כדי כך שהייתי חייבת לצאת מהבית כדי לא לשמוע אותה בוכה. וזה כך היה מהרגע שהיא נולדה. תמיד השכבתי אותה, אמרתי "לילה טוב" ויצאתי מהחדר, והיא במשך שנה וחודשיים רק בכתה. כבר לא ידעתי מה לעשות עד שפניתי לרופא וזה מה שהוא אמר: להשכיב לישון. להגיד "לילה טוב" ולצאת מהחדר. לא לגשת אליו גם אם הוא בוכה שלוש שעות. פשוט לא לגשת. במשך הלילה כאשר הוא בוכה, לגשת כדי לראות שהוא בסדר. שאין חום גבוה, או רטיבות, או קקי. אם הכל בסדר, לא לדבר אליו בכלל, פשוט להשכיב על המיטה ולצאת מהחדר. לא לגשת שוב עד שהוא נרדם. וכך לעשות כל הלילה. אני לא האמנתי שזה יכול להצליח. עברנו שלושה לילות של גיהנום. הילדה בכתה במשך שעתיים רצופות. בלילה השלישי זה היה פחות, אבל עדיין. ואחרי זה הכל נגמר. הרופא הסביר שהילד לא זקוק למזון וגם לא לשתייה. ובנוגע לתשומת הלב שהילדה שלי ביקשה הוא הסביר לי שהצורך הזה גם יגמר. וזה נגמר. היום היא לפעמים בוכה בלילה, ואני או בעלי עושים את אותו הנוהל. בודקים אותה ויוצאים מהחדר, בלי לדבר בכלל. עדיין היא דובת קואלה שנתלית עליי כמעט כל היום. אבל עם הרבה פחות פינוק. שיהיה בהצלחה.

ערב טוב, לפי מה שאת מתארת מדובר במצב שדורש קצת יותר מאשר עצה כזו או אחרת בפורום. אני בהחלט ממליצה להפגש עם איש מקצוע כדי לבדוק את העניין קצת יותר לעומק. לא ברור לי מה הכוונה "פסיכולוגית התנהגותית". כידוע התחומים הטיפוליים בפסיכולוגיה הם - פסיכולגים קליניים,פסיכולוגים חינוכיים. אני מעולם לא שמעתי על ההגדרה "פסיכולוגית התנהגותית". מה עוד שאין שום קשר לגיל הילד לגבי פניה לטיפול ואין שום בעיה לפנות גם בגיל שנה. (דרך אגב,אצלי בטיפול נמצאת משפ' שהילד הוא בן 9 חוד'). הדבר נכון גם לגבי טיפול אצל פסיכולוג,גם אצל עו"ס,גם אצל מטפל משפ'. בהצלחה, מור