הילד שלי חסר עמוד שדרה

הילד הבכור שלי חסר בטחון. הוא ילד חכם, נוטה לכעוס במהרה, אוהב לעבוד קשה ומאוד קונפורמי. יש לו חברים, אך לא יותר מידיי. הבעיה: במגע שלו עם חבריו, הוא פשוט לא מסוגל לעמוד מולם, או להתמודד מול קונפליקטים יומיומיים. דוגמאות: הוא הולך לחבר ולאחר שאני שואלת אותו איך היה? הוא אומר שהוא צפה בחבר בזמן שהוא משחק במחשב. אני מסבירה לו שלא בשביל זה הוא הולך לחבר ויש לשחק בתורות. אתמול חבר אחר היה אצלנו. בכל זמן שנכנסתי לחדר, החבר שיחק במחשב, לשאלתי מה קורה? הוא אומר עכשיו תורו. כשהתעצבנתי שהוא מוותר על מה שהוא רוצה לעשות ועל אישותו שלו, הוא התחכם- כשנכנסתי לחדר הוא אומר לחבר "היי אמא שלי באה, בוא נעשה כאילו אני משחק". זאת לא הפעם הראשונה שהבן שלי מתרצה ומנסה לרצות את החברים. מה שמציק לי שהוא עושה מה שאומרים לו לעשות ואינו מפעיל שיקול דעת מה באמת הוא רוצה לעשות. כשאני שואלת אותו מה אתה רוצה לעשות הוא משיב- אני לא יודע..היו לנו עוד הרבה מקרים של התרצות לחברים וחוסר הפעלת שיקול דעת מצידו- האם נכון לפעול כך או לא? דוגמה אחרת: היינו בשדה התעופה, וחברה באה ואמרה לו תראה לי את הבולובול שלך.. והוא פשוט באמצע שדה התעופה הוריד את המכנסיים והראה את הבולבול שלו. עוד מקרים? הבאתי לו כסף לקנות ספר. את הכסף הוא העביר לחבר שיקנה מה שהוא רוצה בכסף שאני נתתי לו. לכל מקרה ומקרה כזה אנחנו מגיבים בחוזקה- בכעס, ולאחר מכן בערב בשיחה ובהסבר למה ככה לא מתנהגים. גם מילולית הוא לא יכול להתמודד מול חברים שמקניטים אותו והמפלט שלו זה בכי. גם פיזית הוא לא ירביץ (למרות שהוא מגודל). אפילו כשאחותו השתלטנית מרביצה לו הוא מתחיל לבכות, במקום להחזיר לה..אנחנו מדברים איתו המון- אבל קשה לו מאוד ליישם זאת. בנושא ההגנה המילולית אפילו אנחנו מתרגלים איתו איך לענות ומה לענות- כדי לדעת איך להתמודד מילולית מול חבריו, אבל זה לא בא לו טבעי. שוחחנו עם פסיכולגית חינוכית והיא אמרה שאין לו בעיה של בטחון עצמי, ושצריך לעזור לו בכל מקרה ומקרה ולהדגים לו מה לעשות. זה מה שאנחנו עושים- אך לכאורה זה לא כ"כ עוזר. מה עצתך? ללכת לאדם מקצועי? ללכת לקלינאית תקשורת שתעזור לו להתמודד מילולית עם בעיות כאלו? ואולי הבעיה היא שלנו ופשוט עלינו להתעלם מההתנהגויות הללו???

אני לא מבינה גדולה אבל נראה לי שכמו כולנו את עושה טעיות לכי ליעוץ פרטי אצל פסיכולוג אני חושבת שחשוב שאת תלכי קודם כל לבד להבהיר את התמונה כולה ולאחר מכן עם הילד רק לא ציינת בן כמה הוא , אני חושבת שהוא תמים מידי אבל העובדה שהוא מנסה לרצות אותך ולא את עצמו זה כבר לא טוב בי בהצלחה

עוד דבר שמתי לב אצל הילדים שלפעמים צריך ללכת בראש שלהם ,למשל כששאלת אותו איך היה אצל החבר והוא ענה לך שהוא צפה בטלוזיה תעני לו האם נהנת? יופי זה הכי חשוב אל תראי לו שאת כל פעם בלחץ מזה , לגבי זה שהוא התפשט פשוט תסבירי לו שכמו שאף אחד לא הולך ערום יש בגוף איברים שמצניעים אפילו בים

ערב טוב, נתחיל מזה,שאני לא יודעת בן כמה הילד.... :). הדבר הראשון שאני הייתי עושה הוא לבדוק עם עצמכם,ההורים עד כמה אתם מקבלים אותו כמו שהוא,כמה ביקורת מופנה כלפיו,עד כמה קיים מסר של "אם רק היית משתפר..". בדר"כ ילד שכ"כ חשוב לו לרצות הוא ילד שלא ממש בטוח במידת הקבלה של הסביבה אותו. במקום לבא בטענה כלפיו (ודרך אגב,אם תקראי את הודעתך שוב,אני בטוחה שתשימי לב כמה טענות יש לך כלפיו. אני,לפחות לא הצלחתי למצא מהם הצדדים החזקים שלו,במה הוא יכול להתגאות ואני בטוחה שיש כאלה. איכשהו,לא מצאת מקום לציין אותם),נסי להבין מה בקשר שלכם לימד אותו להיות כ"כ מרצה. רציה היא בדר"כ משהו שנלמד כבר בבית. בהצלחה, מור