בעיות רציניות של בוקר

שלום, אנחנו הורים ל2 ילדים שנתיים ו9 חד' ושנה וחודשיים לךאחרונה כל בוקר אצלינו נשמע ונראה כמו איזור מלחמה.בננו הגדול לא מוכן ללבוש את מה שאני נותנת לו אלא אם זה ג'ינס.כל בוקר אותו הסיפור לא טרננינג אלא ג'ינס.הוא לא מוותר ולא משתכנע!הגענו למצב בו אנחנו מלבישים אותו בכח ,אחרי ניסיונות הרגע ודיבור, אנחנו רוצים לדעת אם יש סיבה להיתעקש על הבגדים שאני מציעה או לזרום איתו(למרות שאין לו גינסים לכל ימות השבוע). היום בבוקר זה היה הקש ששבר את גב הגמל הוא סירב להתלבש ואחרי שעה של בכי ואיחור נוראי של האבא לעבודה(שוב פעם!!!),הוא התחיל לבכות אמא,אמא,אני תינוק תיקחו את האח הקטן לגן ואני אשאר בבית,אני תינוק!!!דרך אגב הקטן נשאר עדיין איתי בבית ולא הולך לגן.מה עלינו לעשות שהבקרים יהיו נעימים האם להתעקש האם לא להתחיל את הוויכוח מלחתחילה?אנא עזרתך אנחנו כבר לא יודעים איך לפעול וחוששים שהטיפול בנושא שגוי..... תודה מראש

תראי זה קנאה כל ילד עובר את זה בצורה זו או אחרת, לדעתי לגבי הלבוש אם לו אכפת לך אל תלחמי, לגבי זה שהוא רוצה להישאר בבית פשוט תסבירי לו תאמיני לו שהוא מספיק חכם והוא יבין שהוא גדול ורק מי שגדול הולך לגן לשחק עם חברים לשיר שירים וכו'. תנסי גם כשהוא חוזר לתת לו את תשומת הלב להפתיע אותו כל פעם בהפתעה קטנה בגלל שהוא בוגר ,אפשרות גם להזמין חבר מקווה שעזרתי בי

שרית שלום, 1. אני מכינה את הבגדים בערב לאחר שהיא בוחרת ובבוקר אין בעיה היא לובשת מה שבחרה בלי שינויים. 2. אם הילד אוהב גינס מה הבעיה לקנות לו פחות טרנינגים ויותר גינסים, (אולי רק הצבע מצא חן בעיניו. 3. בהרבה נושאים שיטת המדבקות עובדת, טבלה של ימות השבוע, כל בוקר שהולך חלק - מקבל מדבקה טובה ובסף שבוע מקבל מתנה. בהצלחה א

לדעתי את צריכה לתת לו 2 אפשרויות או את המכנס הזה או את זה ומידי פעם לשלב גינס ולומר לו זה מה יש ושיבחר בין 2 זוגות מכנסיים יום טוב! ובהצלחה

ערב טוב, קראתי את כל התגובות שקיבלת. חלקן אהבתי יותר ואת חלקן,קצת פחות... :). לי יש קצת בעיה עם "זה מה יש". לגישה הזו יש נטיה לחזור אלייך כמו בומרנג. אני רוצה להוסיף על מה שכבר נאמר כאן - יש לי תחושה שמעבר לכן/לא ג'ינס יש כאן עוד משהו. אם זה אכן כך,את עלולה למצא את עצמך יום אחרי פתירת עניין הג'ינס עם משהו חדש. ההפרש בגילאים הוא מאוד מאוד קטן וצריך לזכור שגם "הגדול" הוא עדיין ילד ממש קטן. אם תדפדפי קצת אחורה תראי שבהרבה מקומות אני מציעה "לרדת" מעניין ה- אתה בוגר,אתה גדול,אתה נבון... להיפך. ילד בן שנתיים מאוד זקוק להתייחסות וקשר פרטני (ז"א,פעם בשבוע כמה שעות /חצי שעה כל יום וכו' לבד,בלי האח,עם אמא).הוא עדיין צריך להיות הקטן והחלש והמוגן והמחובק ו.. ז"א,לענות לו על הצרכים של "להיות קטן". תתפלאי,דווקא כשמרשים להם להיות מאוד זקוקים ומאוד קטנים,הצורך הזה מתמלא די מהר וקל להם להיות עצמאים ונעימים ומשתפי פעולה. אני מצרפת קישור לתשובה באותו הנושא: http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xFT/4658/xFP/4718 בהצלחה, מור