מזדהה איתך

גם לי יש ילד (ראשון) בן שנה וחודשיים, וגם אני איתו בבית מבחירה. כשהוא נולד,עזבתי את הלימודים והשנה תכננתי לחזור אליהם. אפילו רשמתי אותו למעון אחרי חיפושים של מטפלת או משפחתון עם מספר קטן של ילדים, חיפושים שלא עלו בהצלחה. הוא היה במעון מספר ימים והוצאתי אותו, לאחר שראיתי שהמקום לא מתאים לשנינו. עכשיו אני שוב איתו בבית, ולומדת באוניברסיטה הפתוחה. גם אני מרגישה לפעמים שאני משתגעת איתו בבית והוא איתי. בזמן האחרון המצב מחמיר. אני מרגישה שהוא ממש משועמם. מה גם שנהיתה לו טראומה מהמעון, ומאז הוא צמוד אלי כמו דבק. אם אני מתרחקת ממנו - הוא צורח כאילו לא יודעת מה קרה. הוא כן נשאר עם אנשים אחרים מהמשפחה, אבל אם הוא יודע שאנ בסביבה, הוא חייב להיות לידי. אני נהייתי קצת חסרת אונים, לא יודעת מה לעשות שיהיה הטוב ביותר בשביל כולנו.

הערה: ההודעה היתה צריכה להיות תגובה לרוי (כמה שורות למטה) לגבי בתה הנדבקת אליה. אבל אשמח לעצות מה לעשות.

ערב טוב, חלק חשוב בהתפתחות הוא עניין הנפרדות. חשוב ליצור עם הילד יחסים הבנויים על אמון ובטחון,יחסים המובילים לכך שהוא יהיה מסוגל להפרד ממך,תוך ידיעה שאת תמיד חוזרת. למה הכוונה יחסים הבנויים על אמון ? 1.לא להעלם מבלי להפרד (גם אם לפעמים בטווח הקצר זה יותר קל,זה פגיעה לטווח הארוך). 2. לא לאיים סתם (תבוא האחות ותיקח אותך..). 3. תמיד לקיים את מה שהבטחת (אם הבטחת שהנה תתני לו מתנה,תני מתנה). דבר נוסף, שלעיתים מקשה על תהליך נכון של נפרדות הוא הקושי של האמא שגורר בעקבותיו קושי של הילד. ישנן לא מעט אמהות שמשדרות שהן לא סומכות על המטפלת/הגננת/הסבתא.. במקרה כזה,הילד יסרב להשאר עם אותו המבוגר. במידה שהאמא מגוננת מאוד על הילד ומרגישה שרק היא מסוגלת להבין אותו ולשמור עליו,יהיו קשיים בנפרדות. בקיצור,חשוב מאוד שכאמא תעצרי ותבדקי מה הרגש שמתעורר אצלך,מתי הקושי/הצורך הוא באמת של הילד ומתי הוא שלך ובכך קצת מקשה על הילד. אם נשארו שאלות,אשמח אם תוכלי לפרט קצת יותר על הילד,עלייך ולחדד את השאלה. מור