בעיות עם ההורים...
דיון מתוך פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
שלום, אני בת 20 בצבא כרגע... אז ככה הגעתי למצב שהתייאשתי מההורים שלי...אני לא יכולה לסבול יותר את הדרך חיים שלהם...עד כיתה ט' הייתי מן ילדת הורים כזאת...כאילו כל מה שההורים החליטו לי עשיתי,הסכמתי והכל...ואז מכיתה ט' החלטתי ליהיות יותר עצמאית...וזה כנראה לא נראה להם, והם החליטו שאני לא ילדה מספיק טובה...(מבחינת ילדה טובה), ופשוט כל דבר שרציתי ולהם לא היה נראה, או נראה בעינהם פסול, אז הם לא תמכו בי...ולא כל כך הקשיבו כשאמרתי להם...אם זה בהחלטות שלקחתי...או בגידול הנוקשה שלהם...ואני רואה את זה עכשיו על אחי...וזה פשוט כל כך כואב לי.... וניסיתי לדבר איתם פה ושם...והם פשוט מזלזלים...כאילו לא חושבים שזה רציני...וזה ממש רציני...והם כל כך הקשו עליי עם העיקרונות שלהם... השאלה שלי איך אפשר להשפיע עליהם??? להראות להם שהדרך חינוך שלהם פוגעת בילדים שלהם...בי לפחות הם פגעו...נגיד ואחותי הגדולה עדיין כמו ילדת הורים כזאת, קשורה אליהם ממש, והיא לא רואה את זה, לעומת זאת אחי הקטן בן ה11 כן שם לב וגם בו זה פוגע...איך אפשר להשפיע עליהם???אני יודעת שאי אפשר לשנות אותם כי הם ככה וזהו...ואני לא רוצה לחיות עם זה ככה...סבלתי מספיק מזה...זה פשוט מטריף אותי...והם כאלה מיושנים...חושבים שצריך ללכת לפי התקופה שהייתה להם...היום זו תקופה שונה והם לא מבינים את זה...כל הקטע שלכבד את ההורים,מכבדים אותם אבל בכל זאת אלה תקופות שונות... בתודה ***
כאמא לילדים אשמח אם תתני דוגמאות למה הכונה שלך בדיוק שהם נוקשים ועוד דבר האם את מרגישה שאחיך סובל מההתנהגות או שרק לך זה מפריע אשמח לקבל ממך תגובה בי
כן אני מרגישה שאחי סובל מזה גם...ההורים שלי כאלה מיושנים... הם לא מבינים כל כך כנראה שאנחנו בתקופה אחרת..נגיד ואח שלי ירצה לבוא איתי לטייל...אז אמא שלי תגיד לא! כי היא רוצה שהוא יהיה קשור אלייה, כאילו שאם היא יוצאת אז הוא יבוא איתה...או שבגלל שהוא היה בבית ספר אז מבחינתה הוא היה מספיק בחוץ, היא לא נותנת לו קצת חופש...אומנם הוא רק בן 11, אבל יש גבול...לא צריך לקשור את הילדים בבית....אז שילך לחבר, שיהנה קצת, למי זה מפריע.... או שאבא שלי הולך לישון,אז הוא חושב שכולם צריכים ללכת לישון...(אבא מרוקאי...),הוא לא יכול לומר לבת שלו בת 20 ללכת לישון...הוא לא מבין, וגם אמא שלי, הם לא מקבלים את זה שאני כבר גדולה והם לא יכולים לומר לי מה לעשות...והתשובה שלו כשאני אומרת לו משהו על זה...("כל עוד את בבית שלי, את תעשי מה שאני אומר..."), זה נשמע קצת שתלטני...אבל זה פחות... בקיצור יש להם גישה מיושנת...או שאם אני יגיד לאמא שלי משהו, היא ישר תגיד למה אני מתחצפת...שאני לא...(כי לפי דברייה בתקופה שלה היא לא הייתה מעיזה לומר דברים כאלה להורים שלה... בתודה ***
צהריים טובים, מצטערת לאכזב אותך אבל לא יהיה לי איזשהו פתרון קסם.לפי מה שאת מתארת נראה שהם מאוד בטוחים,שלמים ומאמינים בדרך שלהם. כמובן שאפשר לנסות את הדרך ש"אמא" הציעה לך - דרך קרוב משפ'. אני לא בטוחה שזה יעזור,אבל אולי כדאי לנסות. בעיני,הפתרון הנכון ביותר עבורך הוא לחכות עוד קצת,לסיים צבא ופשוט לצאת מהבית לדרך עצמאית. יתכן שכשלא תגורי בבית ותתראו פחות,יהיה קל יותר לקבל את הדברים. לגבי אחיך,אם הוא חש במצוקה אולי כדאי שיפנה ליועצת ביה"ס ויבקש עזרה. אבל... חשוב שזה יבוא ממנו ולא ממך,ושזה יהיה הצורך שלו ולא שלך. אם זה שלך,חבל להשתמש באחיך כי הוא זה שיצא ה"קורבן" ויסבול מכך. בהצלחה, מור
מנהל פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות
