ברכות לפורום

שלום למנהלת הפורום מור תבורכי על הפורום שלך לי יש שני ילדים די גדולים בן 15 ובת 9 והם לא נותנים לי פרטיות כל דבר רוצים לדעת, לאן אני הולכת, מה אני עושה ממש מרגיזים, אין להם גבולות אם אני מתעסקת במשהו, אז לא אכפת להם, הם קוראים לי כאילו שאני פנוייה, ואפילו שאני אומרת להם שאני עסוקה באמת שזה לא מזיז להם, הם יכולים לקרוא לי אין ספור פעמים עד שאספק את מבוקשם. איך יוצאים מזה

מזל, לדעתי תתייעצי עם יועצת בית הספר ואולי ללכת יחד לפסיכולוג. אם הם שואלים: "לאן את הולכת?" אז לדעתי כדאי לענות: "לא עניינך". בכל מקרה, ב"תפוז" קיים פורום הורים למתבגרים. נסי גם שם. מקווה שעזרתי, אבל לפחות ניסיתי, עדי

בקר טוב,מזל. קראתי שוב ושוב את ההודעה שלך ומקריאה לקריאה הקושי בולט יותר ויותר. אני מנסה לדמיין לעצמי איך חיים ללא פרטיות.את מתארת סיטואציה קשה,חונקת שבה בעצם את אומרת שילדייך אינם מכבדים אותך ואת רצונותייך. האם זה כך מתמיד?. חסר לי קצת מידע בהודעה שלך - איך את מגיבה כשהם קוראים לך שוב ושוב? האם זה קורה לך גם בקשרים עם אנשים אחרים,שלא מכבדים את רצונותייך? האם שיתפת את בעלך,ואם כן מה דעתו? האם הילדים מתנהגים באותה הדרך גם כלפי בעלך? חשוב לקבל את המידע הזה על מנת להבין קצת יותר טוב את אופי היחסים בינכם ולנסות לעזור לך לשנות. אני אשמח אם תוכלי לשתף פה בפורום. מחכה, מור.

כן מור, את צודקת אני באמת נכנעת מאד מהר וגם אני מרגישה פחד, פחד מהבעל פחד מהילדים, אני מרגישה שאני חייבת להענות להם, זה לא בשליטה שלי, כנראה הילדים גם התרגלו לכך, אני מרגישה שכל דבר אני חייבת לדווח להם, כאילו שאני איזה פושע או משהו כזה, לפעמים אני מנסה להסביר לילדים שגם לי יש חיים אבל אני מרגישה את הצחוק בתוכם עלי, לפעמים היה בא לי אפילו שלא יהיו לי ילדים, כדי שאהיה אדונית לעצמי