בעיית התנהגות-פתרון נכון?

שלום,אנחנו הורים ל2 ילדים הבכור בן שנתיים ו8 חד' השני בן שני.הגדול נמצא במסגרת גן והקטן איתי בבית.יש לנו בעיה עם ההתנהגות של הבכור.שני הילדים ישנים באותו חדר בשעת ההשכבה בדר"כ יש בעיה הגדול רוצה לשון אצלנו במיטה ואם לא הוא עושה בלגן אחד גדול של צעקות אימה בכי הסטרי ופה מתחילה הבעיה,אנחנו לא נותנים לא לעבור מיטה ואז הוא לא מפסיק לבכות מעיר את הבן הקטן מנסים להסביר בקצרה ושזה ממשיך אנחנו אומרים לו שאם זה לא יפסק הוא ישן בחוץ ואף לוקחים אותו על הידים לכיוון הדלת(נשמע נורא)אח"כ הוא מסכים(בלית בררה)אבל אנחנו שבורים מהאקט עצמו.רצינו לדעת אם באמת מה שאנחנו עושים לא בסדר ואם יש דרך אחרת לפתור את הבעיה? בעיה נוספת זה התנהגות עם הסובבים אותו,אפשר לומר בלשון המעטה שסביבתו ממש חוששת מהתגובות שלו.כשבא לו הוא נחמד ואם לא(וזה הרבה)אז הוא פשוט מדבר לא יפה(עופו מפה,אני לא אוהב,מפנה את הגב וכו')וגם תגובות פיזיות, זה מגיע למצבים שהסבא והסבתא או דודים מגיעים והוא מתנהג אליהם בצורה מבישה,אנחנו מצדנו לא מגיבים ואומרים לאורחים שלא התייחסו אליו או אומרים לו שככה לא מתנהגים אבל זה הפך להיות ממש בלתי נסבל את כולם הוא דוחה,האם יש לנו ילד עם בעיה חברתית ואם ניתן לטפל איך? תודה מראש

ערב טוב, בעצם שתי הנק' שהעלת הן בבסיסן אותו הדבר - כוחניות. הילד רגיל לצעוק כדרך להשיג את מבוקשו (אקט כוחני),אתם מאימים כדרך להשיג משמעת (אקט כוחני),מדבר לא יפה,מפנה את הגב,ומרביץ (אקט כוחני)... אני חושבת שהרעיון די ברור. כל האינטראקציות שתארת סובבים סביב כוחניות,פעם שלכם ופעם שלו. הוא למד את הדפוס ומבין שכך משיגים דברים אז למה לא להמשיך ? רק אתם תוכלו לשנות את המצב. לשם כך תהיו חייבים למצא דרך לתקשר איתו ולהשיג משמעת. דרך לא כוחנית. זה אפשרי אבל זה דורש למידה ושינוי. אני ממליצה להרשם לאחת מהקב' בביה"ס להורים שקיימים ברחבי הארץ. דרך אגב,חבל להגיע למצב שבו סביבה מבוגרת חוששת מילד בן שנתיים - שלוש. מה יהיה בגיל 15 - 16 ?. אני מוסיפה גם קישור לתשובה נוספת http://www.doctors.co.il/m/Doctors/a/Forums/xFF/Read/xFI/1234/xPG/29/xFT/1431/xFP/1437 בהצלחה, מור