הצגות של ילדה בגיל 5

אני אם חד הורית ביתי בת 5 .,ילדה נבונה עם איטלגנציה ריגשית מאוד מפותחת.מספר חודשים אני מרגישה שקשה לי איתה ,אני מרגישה כאילו חזרנו לגיל שנתיים .הדבר מתבטא באנטי שיש לה מכל דבר שאני מבקשת לדוגמא: בבוקר לוקח לה זמן להתארגן למרות כל בקשותי וסברים שבבוקר קמים מצחצחים שיניים מתלבשים ורק אחר כך אפשר לשחק רוב הבקרים הם מריבה אני מרגישה שהיא מנסה ליבחון את הגבולות שלי רק אחרי שאני צועקת והיא בוכה הבוקר ממשיך בניחותא היא מתלבשת וכ"ו. הרבה פעמים כשאני כועסת עליה היא ישר מתחילה לקלל מטומטמת{אני חייבת לציין שאני אף פעם לא קיללתי אותה או העלבתי אותה ,לא הרבצתי ולא הענשתי. תמיד רק שוחחתי והסברתי }כמובן כשהיא מקללת אני תופסת לה את היד ואומרת לה שאצלנו בבית לא מקללים אז היא אומרת לי את חוצפנית.כשאני ניתקלת בסיטואציות היומיומיות הלא נעימות הללו אני נעשית מאוד עצובה . כל בקשה כמו לסדר את החדר להרים דברים שהיא הפילה הופך מיד למאבק. אני שואלת את עמצי ואותך מה עליי לעשות. אני הוסיף ואומר שאחר כל תקרית כזו בשלב הרגיע אני משוחחת אותה ומסבירה לה שהיא בוחרת כיצד להתנהג והאם לא יותר נעים לצאת מהבית בבוקר כשאנחנו רגועות ? תשובתה אמא אני מבטיחה לא לעשות הצגות.אולי משהוא בהתנהגות שלי גורם לכזה אנטי וצורך לעשות הצגות? מה גורם לכזה אנטי, גיל 5 זה גיל מרד חדש?האם רק אצלי זה ככה ?מחכה לתשובה

צהריים טובים, דבר ראשון אני מתנצלת על הזמן הארוך שלקח לי לענות (24 שעות ביממה לא ממש מספיקות לי לאחרונה...). ולעניין, נראה שאת טיפוס מאוד מאורגן,מסודר,שהכל אצלו "מתקתק" כמו שצריך. יתכן שבתך שונה ממך בנק' הזו וזה עלול להוביל לחיכוכים. מה עוד שלעיתים מאוד קשה להתאים את עצמנו לסדר של מישהו אחר. יתכן שלך הסדר של הדברים מאוד ברור,לה לעומת זאת הוא יכול להיות הרבה פחות ברור. ארגון וסדר בדר"כ מקנים לאדם המאורגן מן ביטחון,שלווה,הרגשה של שליטה בנעשה (לא שליטה במובן של אני שולטת בכך אלא שליטה שהדברים לא יצאו מכלל שליטה) וזה יופי מצד אחד. מצד שני,מאוד קשה לוותר על זה. מצד שלישי,לעיתים כדי לחיות עם מישהו (בן זוג,ילד,הורה..) צריך להתגמש קצת. כמובן,שההתגמשות מגיעה ביחד עם גבולות ברורים (וכדאי לקרא ב"שאלות ותשובות" על גבולות). השאלה היא האם שווה לריב,להלחם,להתווכח על כל דבר ? הרבה פעמים הורים חושבים שאם יוותרו או יתגמשו,הם יאבדו מסמכותם,הילד יזלזל בהם וכו'. בתכל'ס,אם שומרים על גבולות,המצב הוא הפוך. נק' נוספת,לי כהורה חשוב ללמד ילד לוותר מדי פעם,להתגמש ואיך אוכל לבקש זאת ממנו אם אני משדרת את ההפך הגמור ? לסיום,את כותבת שכל דבר הופך למאבק. אני חלילה לא רוצה להשמע כמאשימה אבל חשוב לי להזכיר שכדי להאבק צריך שניים. מעט מאוד ילדים נלחמים עם קיר שאינו משת"פ. מקווה שהעלתי נק' למחשבה. אם תרצי שנמשיך,אני כאן, מור