התפרצויות זעם

שלום רב, בתי בת השש זה עתה עלתה לכיתה א' אחות ל-בת 4 וכן לאח בן 11 מזה כחודש מגיבה בתפרצויות זעם שכוללות צרחות נוראיות התבצרות בעמדותה וכן התחצפות.ערכתי עימה שיחות בנוגע להתחצפות ולאופן שבו היא מוצאת לנכון להוציא את כעסיה אך לצערי אני לא ממש רואה שינוי יתרה מזו אני לא מצליחה להסביר לה שהיא מתחצפת אלי והיא תמיד עונה לי אם לך מותר לדבר אלי כך וגם לי מותר להשיב כך האם יתכן כי היא באמת לא מבינה את מידת התחצפותה. עלי לציין שהיא ילדה ממושמעת נעימה ומלאת חוש הומור אוהבת לערוך שיחות מה שהופך את ההתנהגות הפתאומית הזו שלה לבלתי מובנת בעיני.מה עושים עם הצרחות שלה? ובכלל אודה לתשובה האם עונש כגון את נשארת בחדרך היום הוא מתאים כעונש על התנהגותה?

ערב טוב, אם השינוי בהתנהגות הוא רק מאז התחילה ללכת לביה"ס יתכן מאוד שהוא מעיד על קושי כלשהו. התנהגות כגון זו,פעמים רבות משמשת כאיתות לקושי מסויים. אני הייתי מתחילה מבדיקה מעמיקה יותר לגבי מה קורה בביה"ס. בנוסף לשיחה עם הילדה,היתי שוקלת לשוחח עם המורה,עם עוד הורה לילד בכיתה (מן שיחה "סתמית" על מה קורה בכיתה וכו'),מגיעה מדי פעם לקחת את הילדה וכו'. יתכן שגם אם נראה שהיא התאקלמה נהדר וקל לה בחלק הלימודי,יש משהו שקצת מציק - קצת לחץ,פחד מכישלון,ציפיות שלה או של הסביבה שהיא פוחדת לא לעמוד בהן וכו'. כמו שכתבתי,אני מעריכה שהשינוי מעיד על קושי מסויים ולכן לא רק שעונש לא יפתור את המצב,הוא עלול להעביר לה מסר שאין מי שמבין אותה. אני היתי מוותרת על העונשים ופונה להבין מה "עובר עליה" בתקופה האחרונה. בהצלחה, מור