עדינה מידי לא עומדת על דעתה

מור שלום, אולי הבעיה שלי תשמע מוזרה אך היא מטרידה אותי מאוד. ביתי בת השנה ו 10 חודשים (ילדה יחידה) עדינה מאוד ויותר מידי ותרנית לדעתי. עד גיל שנה וחצי היא היתה עם הסבתא בזמן שאני הייתי בעבודה, וכיום היא במשפחתון של 5 -6 ילדים (טווח גילאים שנה וחצי - שנתיים ושלושה חודשים) .הדבר מתבטא בכמה אופנים: -- אם ילד לוקח לה צעצוע, היא תנסה בעדינות(!!!) לקחת ממנו בחזרה - אך לעולם לא "תאבק" על הצעצוע או תחטוף אותו. בד"כ היא תאמר שהיא רוצה את הצעצוע(היא מדברת כמעט שוטף) ו"תתבכיין" קצת. -- דוגמא נוספת : אם ילד נותן לה מכה היא לעולם לא תחזיר לו מכה בחזרה - או שהיא תתעלם מהמכה או שהיא תבכה. וכמובן היא לעולם לא נותנת מכה לילד. בנוסף - ובלי קשר לזה ביתי מאוד(!!!) חוששת מאנשים זרים ולעיתים היא מגיבה בבכי והתרחקות בדקות הראשונות גם מאנשים שמוכרים לה(למשל סבא וסבתא, דודים וכו'). מלבד זה ילדתי היא ילדה נבונה ורגישה, חברותית כלפי ילדים וכלפי דמויות משמעותיות בחייה, ומפותחת מאוד. שאלותי הן: 1. האם דפוס התנהגות זה מעיד בהכרח על אופי והיא תתנהג בפסיביות ועדינות יתרה(לדעתי) גם בגיל גדול יותר? 2. האם ניתן ללמד/לכוון אותה להתנהגות יותר אסרטיבית? (למרות שהיא מאוד קטנה) תודה, אמא מודאגת

בקר טוב עדן, נתחיל מזה שהשאלה ממש לא מוזרה (ואני אפילו זוכרת את עצמי מתחבטת באותה השאלה עם בתי הגדולה...). לגבי השאלות - 1. לא. 2. כן. ועכשיו - את מתארת ילדה רגועה,שלווה ועדינה. בעיני כל אחת התכונות וכולן יחד,נפלאות. הן יוצרות אצלי איזושהי תחושה של שלמות עצמית. התנהגות של ילדים היא הרבה מאוד פרי חיקוי ההתנהגות של המבוגרים הדומיננטים עבורם. אני מאמינה שזו ילדה שחוותה טיפול עדין,מתחשב מאוד... והיא מתנהגת כמו שהתנהגו כלפיה. אין ספק שילד שגדל בסביבה שבה יש מקום רב לכוחניות,אגרסיביות,חוסר התחשבות...,ידע "לעמוד על שלו" בדרך שאינה משתמעת לשתי פנים.האם זה האידאל? אני לא בטוחה. מה שכן,כמו ששאלת בשאלה 2 אפשר בהחלט לכוון להתנהגות יותר אסרטיבית. לדוג' - הדבר הפשוט ביותר,שוב ע"י חיקוי.תשמשי עבורה "מודלינג" . אם ילד חוטף לה ונראה לך שהיא עומדת לוותר,תעצרי תגידי רגע תתפסי את המשחק (שנמצא בידי הילד האחר),תחייכי יפה לילד ותגידי בצורה נעימה אבל שאינה משתמעת לשתי פנים - עכשיו --- משחקת בזה.כשהיא תסיים היא תתן לך/בא תשחק איתה/ תבקש ממנה לתת לך... וכמובן בעדינות ובאסרטיביות תחזירי את המשחק לבתך. (אני מקווה שהצלחתי לתאר את הסטואציה,זה קצת קשה דרך פורום...). לגבי מכות - אפשר ללמד אותה להגיד "אני לא מסכימה שתרביץ לי".כשמלמדים אותה להגיד את זה,זה צריך להיות בטון תקיף.שיהיה ברור שהיא לא מסכימה (ושימי לב לא "זה לא נעים לי..." ודומיו שיכולים להתפרש בכל מיני צורות אלא משהו אסרטיבי ואפילו קצת תקיף). חשוב ,לקבל את העדינות שלה,לכבד את חוסר הרצון שלה להכנס לעימות... הגבול צריך להיות בעיני - ללמד אותה גם דרכים אלטרנטיבות כתגובה אבל לא לכפות עליה תגובה שלא מתאימה לה. ועכשיו אני חייבת כמה מילים כאמא - כמו שכתבתי לך בהתחלה גם אצלנו זה עלה ואפילו בגילאים מאוחרים יותר. אני אף לא מצאתי את עצמי "מלמדת" להחזיר מכות,לחטוף... ובכל זאת בעזרת אותו המודלינג,כשהיא הגיעה לגיל שההתנהגות האסרטיבית יותר התאימה לה היא התחילה להשתמש בה (וממש לא הפסיקה. היא ילדה מאוד אסרטיבית,שמאוד עומדת על שלה,ובמקרה הצורך מחזירה מכה).יש גם עניין של תהליכים שילד צריך לעבור עד ש.. . ועדיין,אני מלמדת את בנותיי להשיג את רצונן בצורה נעימה,בנימוס... . אני לא חושבת שיש תחליף לתכונות האלה. וזה שהסביבה תוקפנית,הם לומדות להסתדר במשך הזמן ומוצאות את מקומן. אני מקווה שהצלחתי להפחית קצת את הדאגה ושאת לא כועסת שבנוסף הבאתי גם את הדוג' האישית שלנו... אשמח לשמוע, מור.

ראשית, תודה רבה על דברייך. שנית, אני אכן מנסה לשמש כמודל לחיקוי בנושא זה (וכמובן בשאר הדברים לפי הבנתי) - הבעיה היא שהסיטואציות האלה בד"כ קורות כשאני אינני נוכחת - כלומר במשפחתון, ונראה לי שבגיל שנה ו10 חודשים - אין אפקטיביות רבה להסבר שאיננו סמוך לזמן הארוע - האם אני צודקת? דבר נוסף - נניח שאלמד אותה כפי שהצעת (ואני משערת שזה ייקח זמן רב) לומר - "אני לא מסכימה שתרביץ לי" בתקיפות - קשה לי להאמין שאמירה כזו תועיל בגיל רך זה (הילדים בגן בסביבות גיל שנה וחצי - שנתיים+) אולם אני משערת שתגובה מסוג זה עשויה לעזור בגיל גדול יותר (או שאולי אני טועה?) ושוב תודה תודה!