"לא סופר" מבוגרים

בני בן החמש, הצעיר במשפחה בת שלושה ילדים (מתוקף נסיבות הוא היחיד שמתגורר בבית באופן יומיומי), הוא ילד עצמאי מאוד, המציב לעצמו אתגרים, יעדים, עם כישורים בולטים בתחום הגופני (רכיבה על אופניים, שחייה, אקרובטיקה - מגיל צעיר), מגלה עניין רב וסקרנות בנושאים עיוניים מגוונים - בעלי חיים (מכור ל"נשיונל גיאוגרפיק"), דינוזאורים, גיאולוגיה (הרי געש, איך נוצר כדור הארץ, מאיכן נוצרים המים), מתמטיקה (מגיל 3.5 מודע ליחס של פחות או יותר בין שני מספרים, מגיל 4 סופר באופן עצמאי עד 400, מגיל 4.5 קורא מספרים דו-ספרתיים, ומסוגל לכתוב אותם), מתעניין בהרכבות בלגו ודומיהם, ו"נשאב" לתוך עיסוקים אלה למשך ימים (מסוגל "להתמכר" לעלילה מסויימת שהוא ממציא ולהתמיד ב"תחזוקתה" באמצעות בניית עוד ועוד פריטים למשחק. הוא אהוד ומקובל בחברת הילדים, הוא מרבה ליזום משחקים, "יוצר" עלילה ומפתח אותה לפרטי פרטים, לרוב שואף למצוא בן זוג למשחקים בקרב ילדים מבוגרים יותר. במישור החברתי יש בו איזושהי רגישות יתר בסיסית, הוא מודע מאוד לסבל (חיות), בייחוד כשהוא נפגש עם נושא ההרג והמוות, וזה מעסיק אותו (הוא טרוד בזה שהבשר שאנחנו אוכלים פעם היה חיה שחיה וכעת היא מתה), מגלה אמפטיה אינסופית לקטנטנים, ומבקש לטפל במישהו. ביחסים עם חברים הוא מאוד פתוח, מעניק, מפשר על קונפליקטים, הולך לקראת על-מנת להתמיד במשחק, ולרוב מפתח יחסים יציבים ברמה הזוגית. אבל..... לצד התכונות "החזקות" שלו יש בו פגיעות יתר שמקשה עליו בתחומי החברה, הוא נבוך מאוד בתקשורת שלו עם מבוגרים אחרים (מחוץ למשפחה), ולרוב פשוט מתעלם מקיומם. כך, בגן הוא שומר על דיסטנס עם הצוות המטפל, מתקשה לברך אותם לשלום בכניסה וביציאה מהגן, זה ארוע מאוד לא נעים. הוא גם לא מתעניין כל כך בכל הסיטואציה הקבוצתית של ריכוז ומפגש, לא מספר על זה כלום בבית, ומדברי הגננת הוא מעדיף את המשחק החופשי, ולא כל כך נוטל חלק במפגשים. בדומה לגן, הוא מתעלם ממבוגרים מוכרים (שכנים, חברים) השואלים לשלומו, וזה מאוד מביך. התגובה התיפוסית שלו לאחר כמה נסיונות לפנות אליו, זה כאילו משחק התאגרפות. בנוסף הוא מתקשה להתמודד עם מריבות בין חבריו המבקשים לשחק איתו, וזה מכניס אותו לעצבות ולטענות שאף אחד לא רוצה לשחק איתו (!), בשנה שעברה הוא אף חווה נסיגה מסויימת על רקע האהדה הרבה שרוכשו כלפיו חבריו בגן. גם מוחה בתוקף אם אני מדרבנת אותו ללכת לאיזשהו חוג לפיתוח כישוריו ("אל תעודדי אותי"), או אם אני נותנת לו חיזוק או מתלהבת ממה שהוא עשה. הבעיה היא: על אף השיחות הרבות שאנחנו מקיימים איתו, הוא "מסרב" להפנים את כללי ההתנהגות החברתית, ומתנהל כלפי חוץ "כפרא קטן". מה לעשות?

לילה טוב, ההודעה מאוד גדושה. אני אנסה לעשות איזשהו סדר ולענות על כמה שיותר דברים.אני מתנצלת מראש אם לא כ"כ תאהבי את התשובה : 1. את כותבת - "אם אני מדרבנת אותו ללכת לאיזשהו חוג לפיתוח כישוריו ("אל תעודדי אותי")"- הילד בן 5 !!!! איזה עוד כישורים הוא צריך לפתח,מעבר ל - רכיבה על אופניים, שחייה, אקרובטיקה ,מכור ל"נשיונל גיאוגרפיק",הרי געש, איך נוצר כדור הארץ, מאיכן נוצרים המים,מתמטיקה,הרכבות בלגו וכו' ??? מה הלחץ ? מה החפזון ? למה הוא צריך להספיק כ"כ הרבה בגיל כ"כ צעיר ? עולות אצלי עוד כ"כ הרבה שאלות לגבי הנק' הזו.... אני לא יודעת מה המשמעות המיוחדת שיש לילד הזה עבורך ועל מה הוא עונה אצלך. אבל אני ממליצה בחום (ורצוי כל עוד הוא קטן..) ,לבדוק את זה קצת יותר לעומק. 2." ולרוב מפתח יחסים יציבים ברמה הזוגית" - שוב, מדובר על ילד בן 5 ? . כל התאור שלך,צורת הביטוי,לא כ"כ מתאימה לתאור ילד בן 5. האם יתכן שאת קצת משליכה עליו משהו ? 3. זה נראה כאילו את יודעת ומנתחת כל רגע בחייו - העיסוקים שלו,החברים,המפגש בגן,המשחקים בגן... זה נהדר להיות הורה מעורה וקשוב. זה הרבה פחות נהדר כשזה הופך לזכוכית מגדלת. 4. לגבי הקשר עם מבוגרים- את קובעת שזה נובע מפגיעות יתר. איני יודעת על מה הקביעה מתבססת,כך שקשה לי לבדוק עד כמה זה המניע. כרגע המצב הוא שהוא פשוט מתעלם ממבוגרים ומביך אותך. אולי הוא יודע עד כמה חשוב לך שהוא יהיה ההפך מ "כפרא קטן" והוא עושה קצת "דווקא" ? אולי זו הדרך שלו למרוד ? אולי זו הדרך שלו "למחות בתוקף" ? יתכן שהציפיות הגבוהות שלך ממנו מלחיצות אותו וזו הדרך שלו לאותת לך שנמאס לו להיות מושלם ? אני בטוחה שכל מה שאת עושה,את עושה כדי שיהיה לו טוב ומתוך אהבה מאוד גדולה כלפיו. אין לי ספק בזה,לרגע. אבל... דווקא בגלל הכוונות הטובות,אני היתי מאוד ממליצה לפנות לכמה שיחות לאיש מקצוע לברור קצת יותר מעמיק לגבי הציפיות שלך מהילד,וההשפעה שלהן על היחסים בינכם בטווח הקרוב ועוד יותר חשוב,בטווח הרחוק. הרבה בהצלחה, מור