ילד שרצה ללכת לפנימיה וממש בוכה-דחוף

קודם כל סליחה על המכתב שאמור להיות ארוך, אך לפי שעת בוקר המוקדמת את בוודאי מבינה עד כמה בלחץ ואפילו לא מסוגלת לישון. ..שלום רב. בני בן ה-15 ילד עם לקויות . למידה למד עד כה בחטיבת הביניים בכתה ח' היות ורציתי לחפש דווקא לאחיו הקטן מסגרת אחרת לפני העליה לחטיבת הביניים הגענו למספר פנימיות (הכוונה היתה ללמוד במסגרת אקסטרנית בלבד ) מה שקסם לנו היה הלימודים בטבע עם פינות חי וכו'. ילדי הם ילדים שאוהבים חיות וטבע ולכן חשבתי על מסגרת זאת. אך בני הקטן לא הסכים בשום אופן לעבור בית ספר מהישוב שלנו ולכן נשאר בו. אך בני הגדול לפני כחודש החליט שהוא לחטיבה לא חוזר. לא היה לו טוב מבחינה חברתית (הוא נחשב לילד הטוב / חנון של הכתה ולכן לא התקבל מבחינה חברתית) עבר בחינות בפנימיה ואתמול התחיל היום הראשון בפנימיה. הרצון ללכת לפנימיה היה שלו בלבד. אך אתמול כבר מספר שעות בפנימיה (התלוותי אליו). לאחר סידור הבגדים בארונות ראיתי איך מצב הרוח שלו ירוד עם הסתייגות להשאר. אך עד הצהרים נשארתי איתו עם הבטחה שבערב אנחנו נגיע אליו. אחרי הצהרים כבר קיבלתי טלפון ממנו שהמקום לו בשבילו שפנימיה זה לא מה שהוא חשב. יש לציין שהיתה התלהבות רבה ללכת למסגרת זאת. בערב הגענו אליו ההורים ביחד ומה שראינו בחוץ ילדים מדברים, צוחקים ובטלפון מספר דקות לפני שהגענו בני דיבר איתי ואמר לי שהוא בחוץ לבד, אין לו אם מי להיות, אני לא חברותי, אני לא יודע איך לדבר, איך להתחבר איתם. כאשר הגענו הוא ממש בכה שרוצה לחזור הביתה. קראתי למדריך סיפרתי לו מה קורה . גם בבוקר אמרתי לו שיש קצת הסתייגות. התמיכה של המדריך היתה מדהימה, הוא רקא למנהל החטיבה, מנהל הפנימיה וכולם שוחחו איתו. הוא הביע רצון להשאר אך אמר שקשה לו לישון שם. הוא כנראה יותר מידי מפונק בשביל לישון מחוץ לבית. הוחלט שהוא חוזר איתנו הביתה לישון ובבוקר נחזיר אותו. הוא נרגע, אך בבית לאחר המקלחת שוב החל בכי שאפשר להגיד היסטרי. הבטחתי לו שלא נשאיר אותו במקום שיהיה לו רע. אך הרצון שלו להיות שם הוא מהידיעה שאחרי הלימודים יש עזרה רצינית בלימודים מה שהוא זקוק לה. אני מאוד רוצה שהוא יתן לעצמו זמן לנסות. הרי ביום אחד אי אפשר להסתגל ולהכיר חברים (כאמור הקטע החברתי קשה לו מאוד שם וגם בבית הספר הקודם). הילד לא יצא מהבית כלל!!! אלא איתנו ההורים. לבית הספר הקודם הוא לא מוכן לחזור בכלל!!! יש בישוב שלנו 2 חטיבות סמוכות וכנראה שגם לחטיבה השניה לא ירצה לחזור. בעוד כשעה וחצי נחזיר אותו לפנימיה. אני יודעת שאם הוא יתחבר לילדים יהיה לו טוב, אך הבכי והרגישות הורגים אותי. אני יודעת שהכי פשוט זה לארוז את הבגדים ולחזור הביתה, אך שווה לנסות, אבל לא במצב זה. האם נכון להחזיר אותו הביתה בימים הקרובים רק כדי לישון? אולי כך הוא יתרגל? הוא רוצה ללמוד בפנימיה במסגרת אקסטרנית אך אני לא כל כך בטוחה שיש אפשרות גם מבחינה לוגיסטית, כ- חצי שעה נסיעה מהבית אך לא תהיה לי אפשרות למימון הנסיעות. וגם לא בטוח שיש אפשרות לילד חוץ שגר במרחק זה. ילדי האקסטרני הם ילדים מישובי הסביבה. אנא המליצי לי מה לעשות. מרוב מחשבות התעוררתי לפני כמה שעות ואין לי אפשרות להרדם כך שאת בטח מבינה את המצב העדין. לפי אבחון פסיכולוגי ידוע לנו על בעיות ריגשיות, על הרגשת דחייה על ידי החברה, אך בני התנגד לטיפול פסיכולוגי. אנא שוב עזרתך הדחופה עד כמה שאפשר.

אסתי צהריים טובים, קודם לכל עלי לומר לך כי את מתמודדת עם אחד המצבים הקשים והמורכבים ביותר. ילד בעל קשיים רגשיים וחברתיים, אשר מודע ליכולותיו וכשרונותיו בתחום הלימודי מתקשה מאוד לגשר על הפער בין הפניםהשונות של תפקודיו. נראה לי כי בנך רוצה ללמוד בפנימיה, אך מתקשה מאוד לעמוד ביעד שהציב לעצמו. תקופת ההסתגלות הנדרשת קשה לו, והוא אינו בטוח כי יוכל לעמוד בה. גם הוא יודעכי דרוש זמן, אך החשש מכשלונות ופגיעות קודמים מפחיד אותו במידה רבה. על מנת להתמודד עם שלל הקשיים יש לבנות תוכנית משולבת: ראשית, כפי שאת עושה היטב, היי שם בשבילו, חבקי אותו אם במגע ואם במילה. בנוסף הגיעו להסכמה עם הפנימיה כי לפחות בתקופה הראשונה יהיו גמישים בנוגע למקום הלינה. כמו כן, היתי מבררת בכל זאת אפשרות לרישום כתלמיד אקסטרני למרות הקרבה היחסית הביתה. יתכן מאוד ורישום טכני שכזה יוריד את רמת המתח בצורה כה משמעותית עד היכולת בטווח הארוך יותר להשתלבות בפנימייה כתלמיד מן המניין. בצד השלישי של המטבע את חייבת לדאוג לעצמך. בשלב זה, כאשר הילד מסרב לקבל עזרה נפשית מקצועית, את לא יכולה לוותר עליה. צפויים לך עוד לילות רבים ללא שינה, ובשום פנים אינך יכולה לעבור אותם לבד וללא הדרכה. כאן בפורום אשמח, כמובן, לעמוד לרשותך ולצידך, אך לדעתי, אין בזה די. מקווה שעזרתי ולו במעט בברכה אלמוג