אדישות, חוסר מוטיבציה,חוסר ענין

בני בכיתה ג' לפני כחודש עשינו לו אבחון. באבחון נמצא כי הוא בעל רמה שכלית ממוצעת עם פער בין התפקוד המילולי ברמה ממוצעת נמוכה, לבין התפקוד הביצועי ברמה מעל לממוצע. נמצאה אצלו הנמכה בולטת בידע כללי ובשאלות שבודקות הבנה ושיקול דעת. בתחום המוטורי החזקת העפרון אינה נכונה , מצייר בפזיזות ולא מתקן, ביצוע גרפי וארגון ירוד ולא ברור אם הדבר נובע מקושי גראפי או חוסר רצון להשקיע. הקריאה שלו שוטפת במשפטים פשוטים וכאשר הטכסט נקרא כהלכה ההבנה תקינה אך מתקשה בקריאת מילים לא מוכרות או ארוכות. כשהוא שוגה הוא לא מתקן עצמו כדי להבין. הכתיבה איטית עם עיצוב לא נכון של אותיות וריבוי שגיאות כתיב. הבעה בכתב בשפה דלה בלי להתייחס לרעיון מרכזי וללא שימוש בסימני פיסוק. בתחום הרגשי הוא מגלה אישיות ילדותית ואגוצנטרית עם מעט כוחות להתגבר על קשיים ובמצבים בעיתיים לא מחפש פתרון יתכן שההמנעות שלו מהתמודדות במשימות נובעת ממנגנון הגנה שפיתח כדי לא להתגלות בחולשתו. בעולמו הרגשי יש רגשות תסכול חרדה וכעס. ובסיכום ילד בעל רמה שכלית תקינה שמתקשה להתמודד בכוחות עצמו עם משימות לימודיות של בני גילו על רקע ליקויי למידה בתחום השפתי הקריאה והכתיבה וזאת בצרוף לקשיים רגשיים. הומלץ לנו הוראה מתקנת בתחום הקריאה הכתיבה ואסטרטגיות למידה. ברצוני לציין כי הילד לא עושה שיעורים עד שאנחנו ההורים חוזרים מהעבודה והוא מתיישב לראות טלוויזיה ו/או לשחק. גם כשאנחנו מגיעם ורוצים להתיישב איתו מתחילות הבעיות והתרוצים, כמו, עוד כמה דקות, רק במקצוע הזה, אני רוצה להפגש עם חברים ועוד השיעורים ממש לא מעניינים אותו ואין לו גם עניין לשבת איתנו ושאנחנו נעזור לו. מה שהוא רוצה זה שאנחנו נעשה עבורו את השיעורים וזה ממש לא מקובל עלינו וכך מתחילות מריבות ומאבקי כוחות והדבר משליך על כל הבית. כדי לנסות ולהקל לקחנו לו מורה שתשב איתו 3 פעמים בשבוע. הוא רואה את המורה כמטרד ולא מבין או רוצה להבין שהוא זקוק לעזרתה. גם בדברים שהוא יודע הוא לא מוכן להשקיע כמו חשבון שבו הם קיבלו דף חזרה לקראת מבחן והוא מתחיל לספור כמה שאלות יש ומה הוא כן יעשה ומה לא. דוגמא נוספת היתה בימים האחרונים, הוא למד למבחן עם המורה הפרטית לו והיה בטוח שהצליח במבחן. כשקיבלו את המבחן הסתבר שקיבל 55 והוא היה ממש עצוב. כדי להבין איפה הבעיה אם בהבנת החומר או סיבות אחרות לקחתי את המבחן מחקתי את כל התשובות הנכונות והלא נכונות ונתתי לו לעשות זאת מחדש לבד בבית. הסתבר שבבית הוא ענה כמעט על כל התשובות נכון. שאלתי אותו אם הוא היה רוצה לעשות מבחן חוזר ובהתחלה הוא אמר שכן ואח"כ שלא מכיוון שאחרת יוציאו אותו מהכיתה לעשות את המבחן ואז ילדים אחרים יבינו שהוא קיבל ציון לא טוב, כלומר הוא התבייש בכך. בהתייעצות עם המורה המורה נתנה לו לעשות מבחן חוזר בבית תוך מתן אמון בנו ההורים. עכשיו הוא לא רוצה לעשות את המבחן וטוען שאנחנו רצינו ולא הוא ולא אכפת לו שישאר לו הציון הנמוך. אנחנו אובדי עצות כיצד להתנהג איתו בבית. האם פשוט להניח לו ולתת לו להיכשל? האם לא לתת לו לראות טלויזיה ולהוציא את כל המשחקים כך שלא יהיה לו במה לשחק או מה לעשות ואז יתפנה ללימודים? או שיש לך עצה אחרת אנחנו בשלב של ייאוש.

אילן בוקר טוב, קודם לכל אני מודה לך על השיתוף הכל כך מפורט וכן. אני יודעת כי התמודדות עם ילד , המסרב ללמוד היא התמודדות קשה ומתישה, שעשויה להאיב על כל מערכת היחסים בבית ולגרום לתסכול רב. אתחיל מן השורה התחתונה. אסור בשום פנים ואופן להפוך את נושא הלימודים למלחמה. מניעה של תחביבי הילד כגון צפיה בטלויזיה או עיסוק במשחקים המועודפים עליו יביאו אך ורק לתוצאה אחת: השנאת המערכת הלימודית וסרוב מוחלט לשתף עמה פעולה. תיארת מערך קשיים שלם של בנך בכל הנוגע לתהליך למידה. חשוב מאוד לזכור כי סרוב לעסוק בתחום לימודי נובע מקושי, פחד ושרשרת אכזבות וכשלונות אותם חווה הילד בעבר תוך פחד נורא לחזור אליהן גם בעתיד. הילד לא עצלן ולא אדיש. הוא פוחד! פוחד לאכזב אתכם, פוחד לנסות על מנת לא להיכשל, פוחד להצליח מפאת הדרישה ואי הויתור שיבוא אחריה. אציין עוד כי בקרב תלמידים לקויי למידה תרגול רב אינו מומלץ. איני אומרת לא לדרוש הכנת שיעורי בית, אך בהחלט טוענת כי התרגול צריך לוודא את השליטה בחומר הלימודי ולא עוד. כלומר, אם המורה לחשבון בקשה לפתור עשרה תרגילים באותו נושא, עבור בנך מספיק כי יפתור שני תרגילים באופן מלא תוך הבנה, ולא יתענה בפתרון כל התרגילים, מה שיגרום לו סלידה ושנאה למקצוע. כמובן שסידור כזה חייב להעשות מול המורים המקצועיים ובהסכמה מלאה עם הצוות המחנך והמלמד בבית הספר. האם המורה המסייעת לילד היא מורה להוראה מתקנת? האם קבלה הדרכה ההית הספר מהם הנושאים המרכזיים אשר כדאי להתמקד בהם? יתכן מאוד כי עיסוק בכל מקצועות הלימוד בעת ובעונה אחת מקשה בשלב זה. אולי כדאי להתמקד בשלב זה רק במספר מצומצם של מקצועות ובשלב מאוחר יותר להשלים את החסר. בנוסף היתי שוקלת להוריד מעט את מינון השיעורים בשעות אחר הצהוריים לפחות עד הרגעות הרוחות ויצירת מוכנות אצל הילד לקבל את הסייוע הדרוש. מקווה שעזרתי מעט. אשמח מאוד לשמוע תגובות או שאלות נוספות אני אתכם! בברכה אלמוג

שלום נאווה. תודה על התשובה הארוכה. הפעם פונה אליך אילן עצמו כאשר לפני כן הייתה אישתי . יש לי מספר הערות שהם מנוגדות לתשובתך: 1. לא הצלחנו להוכיח כי הורדת העומס פותרת את הבעיה של בני , להפך ככול שאנחנו יושבים איתו יותר ז"א קוראים איתו ספרים והכנת חוברות רמתו עולה והציונים שהוא מקבל גבוהיים יותר כך שהבטחון העצמי שלו רק עולה . 2. אני מסכים איתך שמלחמה זו לא שיטה , אבל הצלחתי להוכיח כי שלקיחת המשחקים ממנו ואיסור צפיה בטלבזיה גרם לו לסיים את הכנת השעורים ולא לגרור אותם עד 10 בלילה כאשר כולנו מותשים . בקיצור שמתי לו גבולות למרות שיש לו קשיי למידה , והנה הצלחתי להביא אותו לסיום הכנת השעורים ואח"כ משחקים כמה שהוא רוצה . אינני חושב שלמרות שהטענה היא שיש לו לקויי למידה יש לשחרר או להוריד ממנו עומס ולתת לו רוב היום לשחק מאחר ובמקרה של בני לדעתי זו עצלנות וחוסר מוטיבציה ללמוד או להתענין בלימודים , יתכן והלימודים קשים לו אך ככול שנתרגל יותר לא כל היום הוא יצליח להשתלב יפה ולהצליח בלימודים למרות ליקויי הלמידה שלו , אסור לנו להרפות ואין שום סיכוי להשלים את החסר בעתיד , החוסר יגרר ולדעתי נחמיר את המצב. אני חושב שיש להוסיף עזרה עם מורה מיוחדת ולא להוריד עומס מתוך חשש שהלימודים יעברו לערוץ שנאה להפך זה יגביר את הבטחון שלו להצליח יותר ויותר . למשל הוכנו ע"י הבטחה לילד שבאם ישקיע קצת יותר ויצליח ב- 3 מבחנים בציון יפה יקבל משחק נוסף והתרגיל הצליח יפה מאוד. מה דעתך ? תודה