הפרעת אכילה?? מה לעשות??

שלום רב, אני בת 26, אמא לשניים. תמיד עסקתי מאד במשקל גוף שלי ובמראה - זהו קריטריון מאד חשוב בעיניי - איך שאני נראית. אני הייתי שמנה עד גיל 21 בערך - 82 ק"ג עם גובה 156 ס"מ. בגיל 21 הלכתי לראשונה בחיי לדיאטנית שנתנה לי דיאטה די קיצונית לשבוע - לראות אם אני אתחיל לרדת במשקל, לדבריה. הורדתי 3 ק"ג תוך השבוע ההוא - ולא יכולתי להפסיק. הדיאטנית נתנה לי תפריט יותר מלא אך אני לא אמרתי לה דבר והמשכתי עם הדיאטה הקיצונית הזאת ועסקתי הרבה בספורט. ירדתי 25 ק"ג תוך 5 חודשים. בסוף התקופה קצב הירידה האט מאד - ואני הורדתי עוד דברים מהתפריט, כמעט הפסקתי לאכול. המקסימום שהגעתי אליו היה 53 ק"ג. באותה התקופה גם נכנסתי להריון ולא יכולתי שלא לאכול. אחרי ההריון הראשון שקלתי 75 ק"ג והייתי בדיקאון טוטאלי בגלל שהשמנתי. לא יצאתי מהבית - התביישתי בעצמי. בהריון שני הייתי יותר חכמה - העליתי רק 5 ק"ג (ש 3,800 מזה שקל התינוק). אחרי שילדתי (זה היה לפני 9 חודשים) - ירדתי ל 65 ק"ג. אך באותו זמן איבחנו אצלי יתר פעילות חמור מאד של בלוטת התריס והייתי חייבת להתחיל בטיפול בסטרויידים. כמובן התחלתי להשמין מהטיפול, נבהלתי והפסקתי את הכדורים. אחרי חודש ללא טיפול הובהלתי לביה"ח באמבולנס טיפול נמרץ כי מצבה של בלוטת התריס הידרדר והשפיע לי על הלב. מאד פחדתי שהרופאים יתחילו שוב פעם עם הסטרויידים (זה כמובן מה שהם עשו...) - צעקתי על הרופאים באמבולנס כל הדרך - רק לא סטרויידים! אחרי טיפול סטרויידים שני השמנתי 7 ק"ג תוך חודש בלבד ואני לא מצליחה להוריד אותם עכשיו. גם כן, רק לא מזמן אפשרו לי שוב פעם לעשות ספורט - בצורה קלה בלבד, לפני זה גם זה היה אסור לי. עכשיו אני שוקלת 72 ק"ג. אני נמצאת בדיקאון ובחוסר האונים בגלל שאיני מצליחה לרזות בחזרה, כבר כמה חודשים. כל הבעיות הנפשיות הקטנות הקשורות באוכל, שכמעט לא נראו לפני זה, גדלו פי כמה. אני בבולמוסי אכילה נוראיים 3-4 פעמים ביום מה שגורם לי לחשוב על כך שאני אשמין כך במהרה, תחושת פאניקה וחוסר אונים - ושוב פעם אכילה של חצי-מקרר. וחזור חלילה. אני עושה ספורט בצורה אינטנסיבית למרות האיסורים, אך הקילוגרמים לא נושרים. איך אני יוצאת מזה?? אני מבינה שלא אהיה מה שהייתי לפני שני ההריונות ושהבעיה עם בלוטת התריס היא לכל החיים אצלי (וגם התרופות), אך לפחות להיראות נורמלי ???? האם מה שיש לי עכשיו - זו הפרעת אכילה ???? מה עושים במצבי???? נטע

נטע ברור לחלוטין שמה שקורה איתך מסמן בעצם על הפרעת אכילה. ההתעסקות סביב האוכל, הארוחות הלא סדירות, זה שכמעט הפסקת לאכול וחרגת לרעה מהתפריט של הדיאטנית, זה אומר שישנה בעיה. את גם מציינת את הקטע של בולמסי האכילה המרובים שזה עוד משהו שצריך להדליק איזה נורה אדומה. את חייבת איכשהו לקחת את עצמך בידיים לפני שיהיה מאוחר מדי עבורך. החיים יקרים מפז ואת בהחלט יכולה באמצעות טיפול טוב לצאת מכל הפלונטר. כשאני מדברת על טיפול אני מתכוונת לא לעוד דיאטנית וכו' אלא לטיפול בשיחות. מצב של הפרעת אכילה מחייב שיחות עם אדם מקצועי המומחה לעניין כדי לפתור את הבעיות הקיימות כדי לדון בבעיות כדי ללמד אותך מודעות עצמית, לאהוב את עצמך מחדש ולקבל את עצמך כמו שאת. ברגע שתלמדי לקבל ולאהוב את עצמך אין ספק שגם בעיית האוכל תפתר. ישנם מטפלים רבים ומנוסים שתחום התמחותם הוא הפרעות אכילה. אין לי ספק שאת מודעת לזה שאת בבעיה וזה כבר צעד ענק שאת מודה ובאה ומבקשת עזרה והצעד הבא הוא בעצם לקבל את העזרה. אין בזה שום בושה בלקבל עזרה. את צריכה כל הזמן להיות עם הראש זקוף למעלה כי לא פשעת ולא חטאת.גם המצב של הדיכאון אותו את מתארת הוא מצב לא בריא ובטח ובטח חשוב מאוד הקטע של השיחות כדי לצאת מן הדיכאון, כי ללא עזרה לא יוצאים ממנו אלא רק נכנסים לתהום עמוקה יותר שבסוף קשה באמת לצאת ממנה. אל תתייאשי. בהחלט אפשר לצאת מזה. יש לי מטפלת שאני יכולה להמליץ עליה בחום אם תרצי. היא היתה בזמנו המטפלת של הבת שלי והיא מעולה וגם היום כשיש משברים כלשהם ויש משברים גם כשאתה מחוץ למחלה, היא כל הזמן מלווה אותנו. אם תרצי אוכל לתת לך את הטלפון והכי חשוב אל תשאירי את המצב כמו שהוא טפלי פה שלא יהיה מאוחר מדי. יש לך 2 ילדים קטנים שצריכים אותך מאוד מאוד ואם לא בשבילך תעשי לפחות בשבילם אבל באמת גם חשוב שתעשי בשבילך ותחלימי.

ע"פ כל מה שאת מתארת ברור לעין כל שיש לך בעיה או הפרעה או פרה-הפרעה, אך המינוח עצמו לא כ"כ משנה, מכיוון שאת נמצאת בסחרור מסוכן שעלול להפילך מטה-מטה, וברור שכרגע את בעיצומו של משבר הסתגלות למציאות חדשה שלא היתה כאן קודם. טיפול סטרואידי הוא משמין - אין מה לעשות. סטרואידים הם נגזרות של שומן. וכמו בכל טיפול תרופתי, השאלה היא מה התועלת מול הנזק, ואם החיים שלך עומדים כאן על כף המאזניים - אני חושבת שהתשובה ברורה, עם ולמרות כל המחיר המדכא שלה. לכן אני חושבת שכדאי לך לפנות לטיפול נפשי שיעזור לך להסתגל למציאות החדשה, וגם ינסה לטפל בשורשים של הפרעת האכילה שלך. למען האמת, אני חושבת שאת חייבת לפנות לטיפול פסיכותראפי. קודם כל בשביל עצמך, אבל גם למען ילדייך - יש לך שני ילדים קטנים שצורחים "אמא!" ובצדק, ואת לא יכולה להרשות לעצמך "לשבור את הכלים" ולהיעלם. במקביל כדאי לך לפנות לייעוץ אצל אנדוקרינולוגים מומחים בקשר להיפרתירואידיזם שלך ולשאול לגבי טיפול תרופתי חלופי. כל קופות החולים מציעות החזר השתתפות בגובה מסוים במסגרת הביטוחים המשלימים.

לבעייתך שני היבטים: נפשי ורפואי. אורלי התייחסה לפן הנפשי. אכן, שיחות עם גורמים מוסמכים בתחום הנפש תוכלנה להועיל. יחד עם זאת, בד בבד עם הטיפול הפסיכולוגי עלייך להתייחס בכובד ראש גם לאספקט הרפואי: הבעיה בתפקוד בלוטת התריס מחייבת התייחסות של רופאים אנדוקרינולוגים. רצוי לבצע זאת בתיאום עם דיאטנית מוסמכת, שתרכיב לך תפריט שיהלום את מגבלותייך הרפואיות מחד ואשר יוביל לירידה מתונה והדרגתית במשקלך, מאידך. שימי לב לתנודתיות הקיצונית במשקלך, מ - 82 ק"ג ל - 53 ק"ג ולאחר מכן עלייה נוספת ל - 75 ק"ג.התנודתיות הזו מקיצוניות אחת לקיצוניות שנייה מזיקה לבריאותך. בניית תפריט מאוזן שיוביל למשקל יציב וקבוע הוא צעד חיוני בדרך לפתרון בעייתך. בהצלחה!

תודה לכולם על התשובות. איך ניגשים לטיפול? האם צריכים הפניה מרופא משפחה כדי לגשת למרפאה להפרעות אכילה? האם יש במרפאות אלה גם פסיכולוג? האם אפשר לקבל טיפול גם במסגרת קופת חולים? כמה טיפולים כאלה עולים והאם קופות החולים משתתפות? אני מאד רוצה לגשת לטיפול - ובמהרה, כי אני כבר לא שולטת בעצמי ובבעיה שלי. תודה

נטע ערב טוב ראשית ברצוני להביע את הערכתי על שהחלטת לקבל טיפול. אכן מדובר במעשה שכדאי לעשותו ויפה שעה אחת קודם. ישנן מספר מסגרות לטיפול בהפרעות אכילה. 1. מרכזים להפרעות אכילה בבתי החולים שיבא, איכילוב ורמב"ם (עד כמה שידוע לי ביתר בתי החולים הטיפול מתבצע במחלקות פסיכיאטריות). במרכזים צוותים רב תחומיים הכוללים פסיכיאטרים, פסיכולוגים, דיאטניות ועוד. התהליך מתחיל במפגש אבחון שלאחריו מקבלים המלצה על אופן הטיפול הרצוי. 2. עמותות פרטיות - למשל שחף. למיטב ידיעתי קופות החולים אינן משתתפות במימון. 3. טיפול פסיכולוגי + דיאטני - ניתן דרך קופת החולים או באופן פרטי. אם את בוחרת ללכת לפסיכולוג דרך קופת החולים הקופה משתתפת בעלויות (לדעתי המחירים משתנים מקופה לקופה ועל כן רצוי להתקשר למוקד על מנת לברר זאת). לגבי דיאטנית - התשלום הוא אחת לרבעון. 4. קבוצות תמיכה - למשל אכלנים כפייתים אנונימיים (ללא עלות אך מבקשים לתת תרומה סמלית). אם יש אופציה שאת יותר מתחברת אליה - כיתבי על כך ואפרט יותר. בהחלט רצוי לשוחח על כך עם רופא המשפחה - הוא יוכל לנתב אותך לאפיק הטיפולי שיתאים לך יותר. הטיפול במרכזים להפרעות אכילה בבתי החולים מצריך טופס 17 אותו לוקחים מקופת החולים (ניתן להגיע גם ללא טופס 17 אך העלות הכספית גבוהה יותר). בהצלחה יקירה.

נטע לטיפול ניגשים עם הפניית רופא משפחה שמטפל בך, עם בדיקות שעשית ומכתב מהרופא כי הוא חושב שישנה בעייה שמצריכה התערבות וטיפול של מרפאת הפרעת אכילה. יש מרפאה מעולה שניידר שאותה מנהלת אם אני לא טועה דר' דנציגר. במרפאת אכילה, יושבים בדרך כלל רופאים, דיאטניות ופסיכאטריות שהמומחיות שלהן היא בתחום הפרעת האכילה. הטיפול ממומן ע"י קופות החולים. מומלץ ורצוי לפנות למרפאה כזו וכמה שיותר מהר לפני שכדור השלג יתגלגל והמצב יתדרדר עוד ועוד. אל תהססי, קחי עזרה, זו לא בושה, לא עשית שום דבר רע זו מחלה שצריך ורצוי לטפל בה כמה שיותר מהר וצריך עזרה מקצועית אי אפשר לעשות זאת לבד.

נטע שכחתי לציין שאני יודעת שגם המחלקה בתל השומר היא מעולה וטובה וגם היא מוכרת ומכוסה בקופות החולים. ישנם גם מקומות פרטיים כמו: שחף ושלבים אך העלות יקרה מאוד ולא מוכרת בקופות החולים אלא פרטית לחלוטין.