בולימית לשעבר

הייתי בולימית 14 שנים אך במינון נמוך (אחת לשבוע הקאה) הפסקתי לפני 4 חודשים. אבל עדיין אם אני אוכלת פרוסת עוגה אני חושבת על ספורט שאעשה אחרי כדאי לשמור. אני משתדלת לאכול הכל בכמויות ממש סבירות כדאי לא להגיע לבולמוס עקב חסכים אבל עדיין די מתעסקת בזה. אני לא רוצה ללכת לטיפול כי הפסקתי להקיא וגם שניסיתי בעבר במכון "אגם" הפסקתי כי זה לא מתאים לי. מה דעתך?

שרון היקרה, אני שמחה לשמוע שעשית צעד לכיוון של החלמה. 4 חודשים זה בהחלט מכובד אך כמובן הדרך עוד ארוכה. אין לי ספק שהניסיון לימד אותך פרק חשוב בחיים. הידיעה שהרעבה יוצרת חסכים וכפועל יוצא - בולמוס היא מאוד חשובה. עליך להזכיר זאת לעצמך כל הזמן ולהקפיד על תזונה מאוזנת. את שואלת שאלה קשה. אנסה להשיב עליה, אני מניחה שבהמשך גם אורלי תתרום לנו מניסונה. טבעי שאחרי 14 שנים ישארו עדיין דפוסי חשיבה לא בריאים. השאלה אם מדובר במשהו עימו את מסוגלת להתמודד לבד. שרון, מותר לך לאכול עוגה, מותר לך להינות מכל ההנאות שהחיים מציעים. הדבר הנכון והטוב ביותר הוא שמירה על דיאטה שהינה חלק מאורח חיים בריא (ולא אקט פעמי שמטרתו שינוי במשקל). הדיאטה הזו יכולה להכיל את כל הדברים שאת אוהבת - אבל במינון הנכון. השקעת 14 שנים בהתעסקות יתרה באוכל, הגיע הזמן שתרפי קצת, שתתני לעצמך קצת יותר חופש, בעיקר חופש מחשבתי. תנסי לשכנע את עצמך באמצעים רציונליים שאי אפשר להשמין מפרוסת עוגה, שאין שום סיבה שתענישי את עצמך לאחר אכילת מזונות מהסוג הזה. באשר לטיפול - יותר קל להיות תחת השגחה של איש מקצוע, מישהו שיכול לבחון באובייקטיביות את המצב, שיכול לתת לך כלים להתמודד עם אותן מחשבות שליליות ולייעץ לך לגבי תפריט. אל תתני לחוויה שלילית בטיפול מסויים לחסום בפניך את האופציה לטיפולים עתידיים. יש המון בעלי מקצוע שמטפלים בהפרעות אכילה ואולי לא הגעת למקום שהיה נכון בשבילך. יקירה, תהי חזקה ותאפשרי לעצמך לנצח את הפרעות האכילה סופית. אם תרגישי שאת צריכה טיפול שיסייע בכך - אל תוותרי, עזרי לאחרים לעזור לך. בכל מקרה, את תמיד מוזמנת לכתוב כאן ולקבל תמיכה מאורלי ומיתר האנשים כאן. שיהיה לך יום מקסים. =)

היי שרון כל הכבוד לך על הרצון לצאת מזה אני גאה בך אבל המלחמה שאת מנהלת עם עצמך בתוך תוכך אין ספק שהיא גוזלת לך הרבה זמן, אנרגיה ומחשבות, אני מציעה לך לפנות לאיש מקצוע, לא חייב ברפואה הקונבנציונאלית שילמד אותך איךל לקבל את עצמך מחדש, איך להתמודד עם פחדים שקיימים ואיך בכלל לחשוב חיובי ולהוציא את המחשבות האלה סביב האוכל כל הזמן כי הטיפול בנפש העדינה חשוב מאוד לא פחות מדברים אחרים אם לא יותר. שוב אני מחזקת אותך וכל הכבוד לך עשית צעד ענק ורציני ועצםהעובדה שהפסקת להקיא ושאת לא בבולמוס כבר מסמן הליכה בדרך טובה. המשיכי כך ואל תהססי לקבל עזרה זה לא פסול אלא רצוי.