מחפשת פתרון, או לפחות הבנה

היי. שוב אני. (כבר 3 וחצי שנים מאז ההקאה הראשונה, כבר שנתיים מאז התת משקל הרציני.....למי שלא מכיר...) אז שבתי בחצות וחצי הביתה. 2 סירים כמעט מלאים עומדים על הגז משאריות ארוחת הערב. הייתי רוצה לרזות. אבל... כאילו הרשיתי לעצמי. למעשה, אני פחות ופחות מצליחה להשתלט על המפלצת הרעבה הזו שבתוכי שפשוט לא יודעת שובע. אז מקיצוניות אחת לאחרת- יום אחד אני אוכלת עד שהבטן שלי נמתחת כל כך והאוכל מאיים להתפרץ בחזרה למעלה (לפעמים אין לי כוח להקיא אותו, למרות שהגוף רוצה) ופלעמים אני מצליחה להתגבר יום שלם מבלי לטרוף. אבל אני לא מצליחה להתמיד עם זה. מה פה קורה פה? מאיפה המפלצת הזו מגיעה? ולמה? אז הסירים כפי שודאי הבנתם כבר מזמן בכיור אחרי שאכלתי את תוכנם (ולא, לא היה טעים, ולא שלא אכלתי ארוחת ערב) ובנוסף לחמניות, וסוכר (כן, בכפית, פירוט יבוא בהמשך) ולאפה (למה לאפה? זה כל כך לא טעים!!!) אמא קוראת לי "הטרמיטים". עליתי 10 קילו בחודש. אני כבר מרגישה אותי משמינה. פתאום מתככחים מקומות בגוף שלא זכרתי שיכולים בכלל, אני מתביישת לראות אנשים, כבר לא מרגישה יפה, כואבת לי הבטן כל הזמן,היא פשוט כואבת, זו התעללות בקיבה שלי. הגוף צועק לי "דייי!!!" אבל אני אומרת לו- עזוב, נו, רק היום, אין בעיה- כבד לך? אז נואכל דברים קלילים כאלה- סוכר למשל"... אז אני אוכלת סוכר. בכפית. לפעמים סתם משהו משמין אחר- דבש אולי. סתם משהו שיש בארון. מה זה השטויות האלה? מאיפה זה בא לי? ולמה אני לא מצליחה להפסיק את זה? לפני שחזרתי לארץ התאבון שלי היה כל כך נעלם. קמתי בבוקר ולא יכלתי בכלל לאכול, אבל גם אז היה משהו. בלילה. הלילה הזה, לפני שהולכים לישון- מביא איתו רעיונות מטורפים על לאכול. מטורפים. אתן דוגמא: התארחתי אצל משפחה, ואז, כשהם הלכו לישון, בחנתי את המטבח ואכלתי כ מ ע ט כ ל ד ב ר אכיל שלא משמיע רעש. מה זה הסימפטום ה'שואתי' הזה?? אתם קולטים? כמו מסומם שמחכה לרגע שהוא יוכל להזריק מבלי שיראו- ככה היה לי אם האוכל- איכלה בסתר. בלילה. בחסות החשכה. ולבד. םשוט כי היה שם אוכל. בחינם. כזה שלא נגמר. באריזות חיסכון שאף אחד לא שם לב שנעלמו כמויות של אוכל. גרנולה, לחם, קרקרים, קורנפלקס, פירות יבשים, ביסקוויטים, לפעמים אפילו דברים שאני ממש לא אוהבת כמו בננות. אז זה מביא בחילה. ואתה מרגיש חולה. אבל עשיתי את זה. יותר מפעם אחת (בייגל צימוקים מהפריזר.ככה . קפוא. והשלמתי מאריזה מלאה אחת לאחרת כדי שלא ירגישו שאכלתי). אבל אז לעומת היום- זה היה שפוי. היום, הזלילה היא כל היום- כי יש וכי משעמם. אבל זה תירוץ מפגר- הרי אני אמורה להיות יכולה להפסיק את זה ואני לא. למה? אז פה אני מקיאה כבר מהבוקר. ןיש לי כאבי בטן נוראים. וכאבי ראש. וגרון. ופצעים בפה. תשמעו- אני לא בסדר. התאבון שלי וכפן שלי- התאווה הזו- היא בלתי נסבלת. אפילו בתקופה בחו"ל שממש לא היה לי תאבון בכלל-ממש בשיא- לפעמים בלילה הייתי בבום נתקפת כפן- הייתי שותה דיאט קולה וכמה סוכריות ללא סוכר- ואז כבר לא הייתי רעבה והצטערתי אז הקאתי את זה. ןאף אחד ממי שטייל איתי לא ידע מה אני עושה בשירותים. ואף בחור שהייתי איתו לא ידע מה עובר עליי. הם רק טענו שאני לא אוכלת- זו ממש לא הייתה הבעיה. לא לעשות משהו- מאפשר לך לעשות דברים אחרים במקום- אבל לאכול ולהקיא- זו השתעבדות של לאכול ולהקיא. אי אפשר לבלות. אז אסכם ב... הצילו??? הבנתם? מכירים את התופעה?? או ש... I'M SO FUCKED UP? אולי אני בכלל צריכה לחיות על כדורים מדכאי תיאבון? או שפשוט אתחיל עם קוקאין?...

ב"ה אסביר לך מה קורה במישור המטבולי אח"כ במישור הנפשי.. אז ככה.... א. צורך בסוכר מעיד על חולשה מאוד גדולה בגוף מהרבה סיבות שמיותר לציין כי הרי ברור מדוע את כ"כ חלשה והפוך על הפוך היפרית בטירוף ואז מן הסתם המשיכה למתוקים תהיה רבה יותר אבל גם לא יעילה כי בד"כ אכילת סוכר פשוט אינו משביע וגם לא אמור לשרת מטרה זו הידעת שלאכול חצי מתפוח אדמה שווה ערך לרמת הסוכר של חפיסת שוקולד? הידעת שהסוכר שיש בתפו"א יעיל יותר? מה שאני מנסה להסביר דרך זה שהשלמת מזונות פשוטים יכולים למנוע הרבה מהנפילות שאת מתארת ברמה השטחית כי ברור שזה לא באמת קשור לאוכל אבל גם זה שלב שתצטרכי להתמודד איתו מתישהו אני מקווה מאוד בשבילך ב. בד"כ הימנעות מאכילה ביום גורמת לאכילת יתר בלילה וגם גורמת להשמנה מסיבה מאוד פשוטה שהגוף מבין שהוא חייב לאגור אחרת לא יהיה לו ממה להתקיים. למרות שנכון להיום הזלילות בלתי נסבלות וכאילו אין לו על מה להתחיל לאגור אבל את גם מקיאה וזו הסיבה שהמזון לא מזין והגוף לא מקבל שדר שזאת אכן הזנה ולכן הוא שולט בך במקום שאת תשלטי בו כביכול והוא מתקיף כי הוא השרדותי כמו חיית פרא. איך משנים? חייבים לאכול ביום!!! מהבוקר.. את יודעת מה יותר סורייאליסטי -מהרגע שאת קמה כדי שתביני שזה הדבר "שיסדר את הגוף" עד היום לימדו אותנו שלא לאכול שווה רזון שווה דיאטה שווה הצלחת המאה לימדו אותנו על ספירת קלוריות לימדו אותנו למעט באוכל כאשר אנחנו רוצים לרזות הכל טוב ויפה לטווח הקצר וזה באמת יעיל לחודש חודשיים ..אבל..אח"כ מה???? אח"כ מה קורה? מדוע כ"כ הרבה נשים עולות במשקל אחרי דיאטה מסוג זה? מדוע כ"כ הרבה אנשים לא מצליחים לשמור על המשקל אח"כ? רק דבר אחד יש לומר.. כי זה פשוט לא נכון! לא יעיל! לא מתאים! לא הגיוני! הדברים שהגוף צריך לאכול הוא לא מבית טבע כדי לרזות הוא לא צריך להפוך צמחוני או טבעוני או מה שזה לא יהיה או להתחיל לנפח את עצמו עם מליון תוספות מזון מה שנכון זה יכול להיות המזון הכי פשוט כמו אורז עם אפונה ויש לך הרכב מעולה של תוסף מושלם משביע ולא בטוח שחשובה הכמות..נכון שזה מפתיע<? ברור שזה מפתיע כי עד היום לימדו אותך שאם לא תאכלי זה הדבר המושלם..נכון?! ירקות ופירות דגים קצת עוף שמנים טובים ..שמן זית ..אבוקדו...חמניות ..שקדים טחינה במידה ובקיצור להינות מהאוכל בצורה מאוזנת בידיעה שאת לא צריכה לפזר כספים כדי להיות בריאה אלא מהדברים הפשוטים שיש בכל בית וכמעט בכל תבשיל... הרעיון הוא לדעת לעשות את השילובים הנכונים ובעיקר לא לפחד מהאוכל ולא לספור קלוריות כי זה פשוט קשקוש כמובן שמתוקים שומרים תמיד תמיד לאירועים מיוחדים כי הם באמת לא בריאים אבל יחד עם זאת בשום פנים ואופן לא להתייחס אליהם כאל אוייב גם אם אין אירוע מיוחד ובא לך ... מה שאני אומרת לך זה משהו שאף אחד מכם לא ידע זה מה שאני לומדת אצל יגאל וכל פעם מחדש אני בשוק כי עד היום חשבתי שאני יודעת על תזונה נכונה מה זה טעיתי... אז זה מה שקורה לך ...מה שקורה לכולם עכשיו נתייחס להיבט של הבולימיה או איך שתקראי לזה השם לא רלוונטי אני זוכרת שבליסות אצלי והן לא היו מפוארות אבל מספיק בשביל לדעת מה זה .. תמיד זה היה קשור בכעס מודחק... בהענשה עצמית..שנאה עצמית ולפעמים ואולי כמעט תמיד שעמום וחוסר חשק לכלום ולמה שעמום ? אני עד גיל מסויים ..עד היום בעצם אבל באופן מאוד מזערי לא רציתי לחיות ובאותה נשימה בלי להתבלבל רציתי לחיות ואז קורה דבר מאוד מבלבל מצד אחד את עושה טוב מצד שני בא לך להרוס את הכל ושום דבר לא שווה ואז עד מהרה לא משנה מה, כשזה מגיע לאוכל במילים אחרות... "זה יאללה lets get over it " וזה הפער בין לרצות לחיות שזה אומר גם לדעת מה את רוצה בחיים שלך ולא תמיד יודעים או מודים שאנחנו לא יודעים מה אנחנו רוצים מהחיים שלנו לבין לרצות למות כשאת לא בטוחה מה לעזעזאל את רוצה בחיים שלך הכי קיצוני שיש מחיות לדלות מוחלטת התסכול. הבלבול ואי היכולת לדעת מה באמת קורה לך הם אלה שמביאים אותך לסערות רגשיות שהביטוי להירגע מהן הוא דרך אוכל אבל שתינו יודעות שהוא לא מרגיע, אלא מוסיף עוד יותר לתסכול ולפחד גם אם ההירגעות היא מיידים וחולפת כאילו לא בלסת עכשיו בית שלם ואז נשארים עם האמת מול הפרצוף והיא כואבת ואז שואלים שאלה אחת מה אני (את) יכולה לעשות בגדר האפשרויות שיש לי כדי לשנות בטיפ טיפה את ההרגל הנושא שלי ואז עושים רשימה יתכן ויעלה לך משפט אחד הדגש חייב להיות רק על מה שאת יודעת שאת יכולה לעשות ולא על מה שאת מפנטזת שיהיה ולא יכולה לעשות. השלב השני הוא להכנס למסגרת של טיפול רשימה נוספת שכדאי לעשות מה את חושבת שאת רוצה בחיים שלך ?... אני בטוחה שמה שכתבתי לך יוסיף טיפה למודעות שלך ויעזור לך להחליט אחרת אגב... מה שהיה עד עכשיו היה זה לא אומר שאת לא יכולה להמשיך הלאה בהעמדת פנים שזה כאילו לא היה ולמה כך.? משום שאם תזכרי כל פעם בנפילות שלך גם אני לא היתי רוצה לשנות אח"כ מאום בד"כ כשאת מתרכזת בנפילות שהיו זה יוצר לחץ..ציפייה..אכזבה.. כישלון כדי לנטרל את הרגשות האלה את חייבת להעמיד פנים שזה לא היה ושעכשיו הוא רגע חדש לשינוי וגם אם תפלי אני מבטיחה לך שהנפילות ילכו ויתמעטו ועכשיו כל שנותר הוא לנסות אפילו שזה קשה יתכן ותזדקקי לתרופות פסיכיאטריות מדכאי רעב יכולים לגרום להרבה מחלות לכן תורידי את זה מהרשימה שלך כי זה לא יעיל המון אהבה ביאן

אני בדיוק !כמו הבחורה מההודעה עזרת לי מאוד!

זה נותן המון כוח. והאמת שאני נורא רוצה לטפל- להבין גם מבחינה פיזית מה קורה לי בגוף ולמה כשאני חושבת על לאכול בכיף אני חושבת על קורנפלקס לדוגמא- אבל כל הקופסא. לא מנה.משהו בהחלט לא בסדר אצלי. אני גם מכורה למסטיקים וסוכריות ללא סוכר, ו... נראה לי שזה קשור גם... לא יודעת.. יש כאן משהו לא טוב... האם אני בעצם אכלנית כפייתית אולי? תמיד שאלתי את עצמי את זה...

שלוש נקודות נפלאה ..שכמותך.. הרעב הזה שאת חשה הוא משהו מבפנים תחושות שצריך לברר שדונים שמתרוצצים לך בראש ולא מפסיקים בינך לבינך אין שקט נפשי ומלבד הקטע הנפשי תחמת לעצמך מסגרת נוקשה שבה יש דברים שמותר לאכול ויש דברים שלא..ואז את רואה סירים אם אוכל..ו...שכחת? אסור לך!!? ומתנפלת עד שיוצאת הנשמה..מה אני לא עברתי את זה? דברים משמינים? יש דבר כזה? כל דבר אם אוכלים במינון גדול הוא משמין ולא בריא.. את צריכה לפנות לטיפול כי המצב לא הכי טוב אבל אפשר לצאת ממנו זה בטוח..ולא נדפקת..זה קרה כמו להרבה בנות לי ולך ולעוד מליוני נשים ובנות בעולם הזה..כך שאת לא לבד..אבל בהצלה של עצמך מהבוץ את כן לבד..פני לטיפול לעזרה רק את עם עצמך אל תצפי מאף אחד ואם בא לך לשתף מישהו שתפי אבל את במסלול הזה לבד אשמח לעזור לך בכל דרך שתבחרי..ותדעי שאני דואגת לך אני יודעת שזה גיהנום.. נשיקות דינדין