אכלנית כפייתית
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
שלום. שמי הילה, בת 17, משקל 63, גובה 1.66. אני חושבת שאני אכלנית כפייתית, אני כ"כ מתוסכלת ולא יודעת מה לעשות. כל שבוע אני מנסה דיאטה חדשה, אבל אני לא מצליחה לעבור יום אחד בלי לקבל בולמוסים. הייתה תקופה קצרה לפני שנתיים בערך שהיו לי גם הקאות,הייתי שותה כדורים טבעיים ותה טיבטי הגורמים ליציאות. עכשיו אני שותה סירופ מסויים ששמו נובולקס שקיבלתי מהרופאה(שהוא טבעי לחלוטין, בלי צמחים ובלי כימיים), מכיוון שכבר אין לי יציאות טבעיות, בעקבות השימוש ב"משלשלים הטבעיים". אני מטופלת ע"י פסיכולוג אך לא היו לנו עדיין שיחות על העניין הזה. אני לא כ"כ אוהבת את הטיפולים האלה אבל בסך הכל היוזמה ללכת לשם הייתה שלי, כי לאמא שלי אפילו לא אכפת מהמצב שהגעתי אליו.אני כל פעם "מרמזת" לאמא שלי שאני צריכה עזרה יותר אינטנסיבית(אפילו הוצאתי לה דברים מהאינטרנט על אכילה כפייתית וכו' והיא רק רפרפה בהם כאילו קראה מתכון של עוגת גבינה ושמה את זה מיד בצד.)רק לפני חודשיים סיפרתי לה על ההקאות שהיו בעבר אבל היא לא שמה על זה. היא רק אומרת לי "זה שטויות, את סתם מכניסה לעצמך דברים לראש". היא כל הזמן אומרת לי מה לאכול ומה לא. גם היא בעצמה שותה את כל הדברים שציינתי למעלה ובקושי אוכלת(נראה לי שהיא בסוג של אנורקסיה).נמאס לי מהיחס שלה, אני לא מסוגלת יותר להתמודד איתה,כל פעם שאני אומרת לה "את לא מבינה מה אני עוברת, תעזבי אותי" היא ישר עונה לי "מה את עוברת?את סתם מכניסה לעצמך שטויות". לא מספיק שאני במצב הרגיש שלי היא רק מתעלמת מזה ולוחצת עליי בנוגע לזה שאם אני אוכלת גלידה היא ישר תגיד "למה את אוכלת את זה?זה איזה 80% שומן אח"כ אל תבואי בטענות שאת משמינה" היא לא מבינה כלום. זאת מבחינתי התעללות נפשית(בעברי היא גם הייתה מכנה אותי פרה, תראי איך את משמינה,כל היום רק אוכלת" זה כ"כ כואב לי.. אני כבר לא יודעת למי לפנות, כי עם אמי זה כמו לעמוד על פסי רכבת באור יום אבל נהג הרכבת מסרב לראות אותך. לא טוב לי, אני בקושי יוצאת ובקושי מוכנה להסתכל על עצמי במראה, אני כל הזמן מדוכאת ואין יום שעובר בלי בכי שקורע אותי מבפנים. אני חושבת שאני צריכה טיפול יותר אינטנסיבי, אני מרגישה שאני עדיין עומדת במקום עם הטיפולים הפסיכולוגיים וקשה לי כ"כ. מה לעשות??? בבקשה תעזרו לי! אקווה לתשובה בהקדם, תודה רבה!
ב"ה אני מרגישה שאת יפה בכל אופן עזבי כרגע את הקשר עם אמא. התמקדי בטיפול כי אמא ממה שאת מספרת היא כמו טריגר נשמע לי שאת עושה את זה כדי לומר לה משהו טיפול זה דבר קשה לא קצר ולא בטוח ולא ידוע ואי אפשר לצפות איזה ילדה תצא משם אבל הוא חשוב אל תלחיצי את עצמך לגבי דיאטה אם את לא מצליחה זה אומר שהצפיות שלך הן באמת בלתי אפשריות לכן התמקדי בתהליך של שנה וכל פעם תרדי קצת. נאמר קילו בחודש עד שאת מגיעה למשקל שהוא נכון לך ואם לאתלחיצי את עצמך את גם תהיני ולא תרגישי שאת כבולה לזמן התכווצות שאף אחד לא היה מצליח לעמוד בו. אני כמעט בטוחה שאת מצפה לרדת בחודש אחד 5 קילו... טעיתי. את מצפה עכשיו להיות 10 קילו פחות.. נכון? אז זהו . זה בלתי אפשרי! תאכלי דברים שאת אוהבת אבל מעט. תחלקי לך את זה על פני יום שלם תכירי אתהמזונות המפצים תכירי את המזונות האסורים ותלמדי וותרגלי להפוך את כולם למותרים במידה. תאמיני שאת יכולה ותרבי לשתף על הרגשות שלך ולא על הסימפטומים שלך לכי לחוג יצירה משהו שיעזור לך לבטא את עצמך שיגרום לך להרגיש טוב עם עצמך. זה יעזור לך יחזק אותך. עדכני אותי המון אהבה
ב"ה לבעיית העיכול שלך נסי לקחת לאיזשהי תקופה "סליצאה גסטרו".. ניתן להשיג את זה בבתי טבע. זה מצויין וזה עשוי מאוד לעזור.
כן, זו התעללות. כל ילדותי הייתי משאירה לאמא מכתבים- אמא אני אוכלת יותר מידי, אמא- יש לי הפרעת אכילה, אמא ואמא ואמא- זעקתי. אמא לא הבינה, עד ששקלתי 44 והתמוטטתי בצבא. מאז היא הבינה. ולא עוצמת עין כל הלילה. הייתי אכלנית כפייתית. ואז החלטתי שאוכל רק ירקות- אבל זה לא שינה- גם ירקות אכלתי בסיטונאות- קילוגרמים של ירקות! כמויות עצומות! וגם הקאתי. אני מצטערת אם זה טריגר- אבל את יכולה לספר את זה לאמא שלך- אבל אל תצפי שזה יעזור, אמא לא קוסמת. היא בת אדם וקשה לה לשאת את הבעיה שלך. תפני ליעוץ, טיפול- זה לא עובר וזה הורס את החייים. עד שמתים. מניסיון. תהיי חזקה
לא הגבתי להודעה שלכן מכיוון שהיה לנו וירוס במחשב. תורה רבה על התגובה. זה הדברים הרגילים שאתה שומע, אבל כל פעם מחדש זה איכשהו מעמיד על הרגליים. אני אשתדל לעשות כל מה שאני יכולה כדי לשמור על עצמי ו"להשתקם". תודה על הכל!!שיהיה לכן לילה מקסים.
