כיצד יוצאים מזה?

שלום רב, אני בחורה בתחילת שנות ה-30 נשואה ואם לתינוק. אני מתמודדת בחוסר הצלחה עם בולמיה כבר כמה שנים. האם ישנו טיפול ממוקד שאינו נמשך זמן רב מאוד (עדיף פרטי) שניתן להמליץ לי עליו. אין אדם שאני משתפת בבעיה ואני מאוד הייתי רוצה לצאת ממנה, מאחר והיא משפיעה לי על המצב הנפשי. ראוי לציין שהתפקוד היומיומי שלי רגיל ביותר. בשנה האחרונה התמודדתי עם מות אדם אהוב ועם משבר זוגיות, מה שהחמיר את הבעיה. אני מאוד רוצה פתרון ומוכנה להתמודדות הזאת.

אפרת היקרה! אני סובלת מאנורקסיה ובולימיה כבר כמה שנים. אני רק יכולה להעריץ אותך על כך שאת מצליחה לנהל אורך חיים תקין, כי אני בהחלט מרגישה שהמחלה תוקעת אותי מכל הבחינות האפשריות. אני לא חושבת שיש כזה דבר "טיפול שאינו נמשך זמן רב", אבל אם יש לך את האמצעים הכלכליים לשלם על טיפול פרטי, אני ממליצה לך על מרכז "נופית". זה מרכז פרטי לטיפול בהפרעות אכילה שנמצא בהוד השרון. מנהל אותו פסיכיאטר מומחה ואיש מקסים בעל ניסיון ארוך טווח. את יכולה לבדוק את המקום באינטרנט. בהצלחה.

אפרתי מתוקה אני ב"מחלה" כ- 12 שנה בקרוב אני רק יכולה לייעץ לך על ה"סוויצ" שאת צרכה לעבור עם עצמך אם תרצי את תוכלי לדוגמא אני אני כ12 שנה עם המחלה- ל איצאתי ממנה לגמרי אבל אני שמחה שאין לי בולמוס כחודש וביום יומי שלי הייתי מקיאה כ6 פעמים ביום אחותי חולה באנורקסיה והיא בגיל ה30 לחייה אני רק יכולה לומר לך שאם יש לך כח רצון ומישהו שתומך ו"משגע את השכל" אתך כל יום שיכול לפקח את יכולה לעזור לעצמך לעבור את השינוי אני את זה לא מייעצת לכולם הסיבה שאני מייעצת לך כי יש לך ילד- ילד שאת אוהבת ואני חושבת הוא כל חייך את כמובן יכולה להעזר בקבוצות תמיכה שיש כמו"אביב" או "נופית" וכ"ו אבל ל אני מייעצת את זה כי יש לך ילד שכמו שאת מגנה על הילד שלך מכל דבר שיפגע בו עלייך דבר ראשון להגן על עצמך מן המחלה שיכולה להרוג(קרובי משפחה שלי לא יכולו להילחם במחלה הנוראית הזו והמחלה לקחה אותם.. צעיירם מאוד) לכן כמו שהילד שלך חולה את לוקחת אותולרופא ומטפלת בו עלייך לטפל בעצמך שתוכלי לעזור לבן שלך בכל דבר כל שהוא אני בטוחה שאת רוצה לראות את הילד שלך הולך לגן הולך לכיתה א' לתיכון- למסיבת הסיום לאוניברסיטה מתחתן וכמובן לראות את הנכדים שלך גדלים ולשחק אתם בחצר בגינה ולצחוק איך את יכלת בשבריר של שניה להרוס את זה אם היית ממשיכה לחיות במחלה ולפספס את זה אגב- את חושבת שהתפקוד היום יומי שלך"רגיל" את רק חושבת... במכל ההקאות את יכולה לחטוף דום לב ולמות! או עם המשלשלים לא פחות יש סכנות ... שבוע נפלא ומקווה שהערתי את תשומת לבך... דניאלה:-)

כל אחד צריך טיפול שונה. מה שמתאים לאחת לא מתאים לשנייה. זה לא כמו חום גבוה- טז לוקחים אקמול. מדובר בנפש. וכמו שכל נפש היא שונה כל גם הטיפול שיעזור לה. אני חושבת שאת צריכה לנסות את כל השיטות הקיימות עד שתגיעי למה שטוב לך. מההודעה שלך אני מרגישה שלבד, בלי עזרה, את לא תגיעי רחוק. (לא משנה כמה תזכירי לעצמך שאת רוצה לראות את הילד שלך מתחתן). יש אנשים שצריכים את המוסד החיצוני הזה כדי לעזור להם או להנחות אותם לעבר הסוויצ' המיוחל.

חשוב לי להגיד לך- ואל תכעסי- אני יודעת שזה מכעיס- שמטפלים יכולים רק לתת פוש, או תרגילים שאת יכולה להתמודד בעזרתם, או למצוא את מקור הבעיה- אבל להזכירך- זו את שהתחילה את זה, ולא אף מטפל שדחף אותך לעשות זאת, לכן, חשוב שתחליטי- וכל פעם שמגיע בולמוס או שאת רוצה להקיא- תרשמי: מה גרם לזה, מה את מרגישה עכשיו, למה ככה ותנתחי את המצב- שתבואי למטפל כבר מוכנה מראש עם הבנה בסיסית וזיכרי- שאת יכולה לעשות את השינוי. את את ורק את. מטפל זה לא קוסם. אז אם את מוכנה- מה מעכב אותך? למה זה ממשיך?

קראתי את כל התגובות והכל נכון, אבל אנחנו שוכחות משהו אחד. נורא קל להזכיר כל הזמן איך אנחנו הורגות את עצמנו ובשביל מה יש לנו להילחם. אבל כשאתה בתוך המחלה, זה לא שיקול מספיק חזק....כי זהו קול ההיגיון, ולו- אין מקום במחלה. ונכון שצריך קודם כל לרצות. אבל לפעמים דווקא הטיפול הממושך יכול לכוון אותך לנקודה הזאת. אחד הדברים שאני הרווחתי מהטיפול הוא ההבנה כמה אני מפסידה מהמחלה. דבר שלא ראיתי לפני זה וגם לא היה לי אכפת ממנו. לפעמים צריך מישהו מבחוץ ובעל ניסיון כדי לספק לנו את הראייה הנכונה והבריאה, ולשאול את השאלות שכביכול אנחנו אמורות לשאול את עצמנו. בקשר לשאלה "אם את מוכנה אז מה מעכב אותך?" אני חושבת שהטיפול הכי טוב הוא היעזרות בגורמים חיצוניים. מעטיות הבחורות שהצליחו להפסיק לבד. (ואני מתכוונת לאותן בחורות אצלן ההפרעה הייתה ממושכת ולא כמה חודשים).

במהירות? אין חיה כזאת!!יש טיפול והטיפול לבעיה כזו ובעיקר לך כי את כבר שנים בתוך הבעיה ולכן הנוסחה היא טיפול פסיכולוגי ותזונתי גם יחד וזה לוקח זמן כמה זמן? זה תלוי בך!! אך ורק ברצון האמיתי שלך .. והנה יש לך נתיב אור בעצמך את אומרת שבשל השינויים בחייך החמיר המצב זה אומר שההתמודדות שלך עם הקשיים עם בעיות היא באמצעות פורקן ואיבוד שליטה בנושא האוכל והקאתו...כי קשה לך וזה מותר ואפשרי שיהיה קשה בחיים הרי לאף אחד לא קל רק שלא גדלנו עם כלים מתאימים להתמודדות עם כל מיני מצבים..ואת צריכה עזרה לפנות לאלטרנטיבה אחרת..וזה דורש למידה ומסירות נפש גדולה...וכדאי להתחיל בכך ואפשר גם לשלב את זה בחיי היומיום כמו שאני עשיתי יש לי שתי בנות והתחלתי לטפל בעצמי יחסית מאוחר אבל שילבתי עם החיים את השיחות ולא וויתרתי כי גם לך מגיע לחיות ושיהיה לך טוב ואל תענישי עצמך על דברים שלא בשליטתך לא משנה מאיזו סיבה אנחנו לא מושלמים וחזקים כל הזמן גם לאמא מותר לכאוב ולבכות ולא לדמות כל הזמן אבן יציבה ולטאטא רגשות..אני זוכרת שאמא שלי היתה אומרת לי "דין מה את בוכה תהיי חזקה?" למה?? צריך וטוב לבכות לפעמים זה סוג פוקרן כואב מסיבות שונות וצריך לטפל בכאב ולא להתעלם ממנו...הבריחה מהמציאות מביאה דברים לא טובים ומה גם שאינה פותרת שום בעיה נכון? מתוקה שלי כדאי קחי עצמך בידיים עם החלטה להתחיל דף חדש בחייך..תאמיני לי עשי צעד תראי שהכל ייפתח בפנייך בורא עולם לא שוכח אף אחד רק תושיטי יד... בכל מקרה אני כאן לעזרתך כל מתי שתרצי באיזו שעה והמייל האישי שלי הוא [email protected] אוהבת אותך שולחת לך נשיקות והמון כוח שלך דינדין

במהירות? אין חיה כזאת!!יש טיפול והטיפול לבעיה כזו ובעיקר לך כי את כבר שנים בתוך הבעיה ולכן הנוסחה היא טיפול פסיכולוגי ותזונתי גם יחד וזה לוקח זמן כמה זמן? זה תלוי בך!! אך ורק ברצון האמיתי שלך .. והנה יש לך נתיב אור בעצמך את אומרת שבשל השינויים בחייך החמיר המצב זה אומר שההתמודדות שלך עם הקשיים עם בעיות היא באמצעות פורקן ואיבוד שליטה בנושא האוכל והקאתו...כי קשה לך וזה מותר ואפשרי שיהיה קשה בחיים הרי לאף אחד לא קל רק שלא גדלנו עם כלים מתאימים להתמודדות עם כל מיני מצבים..ואת צריכה עזרה לפנות לאלטרנטיבה אחרת..וזה דורש למידה ומסירות נפש גדולה...וכדאי להתחיל בכך ואפשר גם לשלב את זה בחיי היומיום כמו שאני עשיתי יש לי שתי בנות והתחלתי לטפל בעצמי יחסית מאוחר אבל שילבתי עם החיים את השיחות ולא וויתרתי כי גם לך מגיע לחיות ושיהיה לך טוב ואל תענישי עצמך על דברים שלא בשליטתך לא משנה מאיזו סיבה אנחנו לא מושלמים וחזקים כל הזמן גם לאמא מותר לכאוב ולבכות ולא לדמות כל הזמן אבן יציבה ולטאטא רגשות..אני זוכרת שאמא שלי היתה אומרת לי "דין מה את בוכה תהיי חזקה?" למה?? צריך וטוב לבכות לפעמים זה סוג פוקרן כואב מסיבות שונות וצריך לטפל בכאב ולא להתעלם ממנו...הבריחה מהמציאות מביאה דברים לא טובים ומה גם שאינה פותרת שום בעיה נכון? מתוקה שלי כדאי קחי עצמך בידיים עם החלטה להתחיל דף חדש בחייך..תאמיני לי עשי צעד תראי שהכל ייפתח בפנייך בורא עולם לא שוכח אף אחד רק תושיטי יד... בכל מקרה אני כאן לעזרתך כל מתי שתרצי באיזו שעה והמייל האישי שלי הוא [email protected] אוהבת אותך שולחת לך נשיקות והמון כוח שלך דינדין