להילה! תעזרי לי..

אוף הילהה אני לא יכולה יותררר!. אני כל כך רוצה להפסיק לחשוב על כל השטויות של האנורקסיה, כי אין לי את זה בכלל, ואני לא מצליחה להוציא את זה מהראש שלי.! ואולי אני בכלל לא רוצה..:-( היום בבוקר, עמדתי שעעעעה מול הארון כדי למצוא מה ללבוש, ולא מצאתי!. אחותי צדקה, אני באמת נראיתי כמו בלון!. לא יכולתי ללכת ככה לבי"ס. הייתי נראית ילדה שמנה, ומנופחת, בחיים לא חשבתי שאני ייראה ככה. אוףף אני כבר לא יודעת מה לעשות!! מצד אחד, אני מרגישה כמו איזה בלון מנופח, הבטן הזאת מפריעה לי, אני לא יכולה ככה מצד שני כלום לא עולה עליי!!! מה אני אמורה לעשות?! דיאטה? לסבול בשקט? יואוו אני ממש בוכה פהה.. בחיים לא חשבתי שאניייבכה על המשקל שלי!. על הבטן! תמיד הייתי ילדה רזה, אני א יודעת מה נהיה ממני. כל היום אני רק טוחנת! הגוף שלי לא יישאר כמו שהוא!. אני מפחדת,הילה, אני מפחדת שבסוף אני יתחיל להקיא!! נמאס לי כבר תעזרי ליייייייי!! נ.ב אמא שלי עד היום לוקחת חומרים משלשלים.. אבל אני לא מקנאה בה כי היא בכלל לא רזה.. ובגלל זה היא עושה דיאטה.. היא מלאה כזאת.. **חמודה**

ב"ה תקשיבי אולי.... מה דעתך לפתוח שיחה עם אמא על הנושא? אולי שיחה עימה תעזור לך להבין ... אולי שיחה עימה תעזור לך להיפתח לבקש עזרה כלשהי. את יודעת זה חשוב בלי שום קשר לשום דבר. לעיתים חשוב לנו שיהיה לנו עם מי לדבר על נושאים שכואב לנו ביחס אליהם. הסבירי לה שאת סובלת. שאת לא אוהבת את עצמך. שאת חושבת שאת שמנה. האמיני לי היא תפקח את עיניה ותראה הרבה מעבר לבת שלא אוהבת את עצמה ביחוד לאור העובדה שגם היא לא ממש בלשון עדינה מפרגנת לעצמה. אמרי שאת לא אוהבת איך שאת נראית ומה היא חושבת .... כדי לקבל עזרה את לא חייבת להיות חולה... את לא חייבת להיות עם הפרעת אכילה כדי שיקשיבו לך וזה לא חייב להגיע לקטסטרופה לפעמים כשאת מדברת עם מישהו ואולי דווקא מישהו זר שאינו מעורב יותר מידי בבעיה .. השיחה ותשומת הלב עוזרים הרבה מאוד בהבנת מצבים אלה ואחרים ומגבירים את יכולת היישום שלך ופתירת הבעיה באופן היעיל ביותר עבורך בזמן אמת כמו למשל לדעת כיצד לנהוג כשאת מרגישה שאין מנוס מלבד לשנוא את עצמך. יש מישהי שאינני יודעת היכן היא נמצאת גיאוגרפית. היה עליה שידור בטלויזיה. היא שנאה את הגוף שלה ברמות מטורפות. עבר זמן והגוף השתתק לחלוטין ומשם היא מצאה את עצמה משותקת בכסא גלגלים שנים רבות. יום אחד היא התישבה עירומה מול המראה בכסא ממש בו היא ישובה משותקת והתחילה מול המראה לדבר אל כל איבר ולומר לו כמה שהיא אוהבת אותו, שהוא אהוב. כל פעם היא התמקדה באיבר אחר וכעבור זמן מה היא קמה מכסא הגלגלים והשיתוק עבר. נשמע הזוי. היא ריפאה את עצמה וזה סיפור אמיתי לגמרי!!! לה לא היו הפרעות אכילה אבל הביטוי לשנאה העצמית שלה היה שיתוק בכל הגוף. יש מצבים כאלה של קיצונייות שבהם מגיעים למצבים הזויים לגמרי. היא הבינה שזה ביטוי לשנאה שלה את עצמה והתרופה היתה לאהוב. פשוט לאהוב. זה לא צריך להגיע למצב הזה. ידוע ששנאה עצמית... שנאה בכלל בוראת מצבים נוראיים ולכל אחד מהם יש ריפוי וכנראה שאין ריפוי אחר מלבד התכוונות ברורה לאהבה. שאלי את עצמך מה זה אומר, אהבה? כתבי...שאלי היכן היא באהה לידי ביטוי בחיים שלך ואם את רואה שהיא לוקה בחסר נסי לחשוב בכתיבה מה יכול להיות הביטוי האופטימלי שלה בחיים שלך וכיצד את מנסה להביא אותה להוייה היומיומית שלך. את אמנם צעירה אבל זה הזמן להתחיל!!!! אני מאמינה בך המצב שבו את נמצאת לא נעים כלל אבל זה בהחלט מצב שניתן לעשות בו מפנה חיובי מאוד. אני חושבת שבגלל שאת משאירה את זה לעצמך יותר מידי את למעשה מתרחקת והולכת לאיבוד בתוך אוצר דימויים של שנאה עצמית והם שואבים אותך עוד ועוד לתהום שנדמה וחסר כל תחתית. יש דבר אחד ברור שאם לא עוצרים את הרצף הזה הגרעין הזה ממשיך גודל. מה קורה אח"כ\\?? אני מניחה שיש לזה ביטויים אינסוף..לאוו דווקא הפרעת אכילה. כמה שיותר תשתפי כמה שיותר תכירי את החלקים האלה שלך שאינם אוהבים כמה שיותר תחפשי דרכים כיצד לאהוב את עצמך כך חייך ישתפרו הימנעי מלהביט במראה אל תתרכזי יותר מידי בלבוש. בחרי בגד שניים והחליטי שאותם את לובשת לאיזושהי תקופה (זה מה שאני עשיתי וזה עבד!) רק מתי שאת מרגישה טוב יותר רק אז נסי בגדים אחרים.. כעבור תקופה! לא אחרי יום יומים אולי אחרי שבוע שבועיים הימנעי מלשקול את עצמך!!! והתרכזי אך ורק בחווייה של הגוף בתוך הבגד. את תראי לבד שהגוף לא משתנה כל כך מהר והבגד נשאר אותו הדבר גם היחס של הגוף. וזאת כאמור בנחה שאת לא זוללת ומשמינה את עצמך. הרבה פעמים מתוך לחץ אנו יוצרים חוויות שלמעשה לא ממש רצינו בהן כמו לזלול. זהנובע מלחץ ומזה שאת לא מרשה לעצמך להיות כפי שאת. כמה שפחות תתמקדי בתחושה של איך אני נראית...רק אז תוכלי להכיר את עצמך ולקבל את עצמך. את בגיל של הרבה שינויים הניחי לשינויים האלה לקרות. אני מאחלת לך בהצלחה והמון אהבה הילה

מה אמא שלי תעזור?!!? היא בכלל יודעת מזה?! היא בעצמה אמרה לי להפסיק לאכול שטויות.. היא אמרה לי שנהייתה לי בטן, ואם אני אוכלת לחם לבד סתם ככה היא אומרת לי להפסיק.. זה משמין. אפשר להגיד שהיא פתחה לי את העיניים. מה אני יגיד לה? "הי אמא, תשמעי, אני נראית כמו בלון ואני לא מפסיקה לחשוב על זה?!" הרי היא בעצמה עודדה אותי כשעשיתי דיאטה, וכשהורדתי קילו. מה אני יגיד לה? "אמא,תשמעי אני לא כל כך מתה על עצמי?" קודם שהיא תמות עליי ואחר כך.. ואין לי הפרעות אכילה!!! חוץ מזה, אני סיפרתי רק לאחותי, ומאז כל הזמן היא מאיימת עליי שאם אני לא יביא לה משהו, או יעשה בשבילה משהו היא תספר!. אז בשביל מה לי לספר את זה?! מי בכלל יבין אותי?? האחים שלי כל הזמן צוחקים עליי, אומרים לי שאני מכוערת, שאני.. טוב כל מיני דברים.! אני לא אומרת את זה כדי לרחם על עצמי, אבל מזה יעזור אם אני ייאהב את עצמי או את המשקל שלי, ואף אחד לא יאהב אותי?? והנה, אני הספקתי כבר להכיר את החלק שלא אהוב בגוף שלי [הבטן] וראית מה יצא! בגלל זה אני פה בפורום לא?! מזתומרת לחפש דרכים לאהוב את עצמי?! אם אני נמוכה אני ישים נעלי עקב?-אוקיי שמתי. השיער שלי מזעזע אז לעשות פאן?-עשיתי הבטן שלי מציקה לי אז לעשות דיאטה-עשיתי!!!! ומה יצא?!!? אז איך?! איך????????? ואני לא יכולה ללבוש משהו אחיד במשך תקופה: 1. זה מסריח 2. יש לי בי"ס..?! ישימו לב.. 3. זה ייתלכלך מתישהו לא? "וזאת כאמור בהנחה שאת לא זוללת ומשמינה את עצמך." שוב, זה חוזר עוד פעם לעניין הזה של המשקל. נמאס לי מהבטן הזאת!!! עוד 3 שנים אני הולכת לעשות שאיבת שומן!!! אוף.. אני לא רוצה עוד פעם לחזור למעגל של הדיאטות.. לחולשה.. לא רוצהההה אוף.. אם הייתי רזה הייתי אוהבת את עצמי!. אבל אני לא יכולה לעמוד מול הראי ולדבר לבטן שלי חחחח.. אני פוחדת להשמין, ולא רוצה לעשות דיאטה. מה אני אמורה לעשות עם עצמי??? הרי אני יודעת בסוף מה ייקרה. אני יודעת איזה רגש, ייגבור על החוסר רצון לעשות דיאטה.. אני יודעת. רק שאני לא ייכנס לזה.. בהצלחה לי. **חמודה**