הי הילה רציתי לשמוע את דעתך...

שלום הילה. אני בת 23, שוקלת בערך 33 קג, גובה 143 סמ בערך... הרופא שלי טען שאני המון מתחת לBMI הנכון.. ושלח אותי לתזונאי שנתן לי תפריט מפה עד להודעה חדשה. אמרתי לו במילים מפורשות אני לא אוכלת את זה.. גם כי אני צימחונית, התחלתי לפני שנה בערך בגלל בעיות עיכול.. יש לי עצירות מטורפת.. עד כדי כך שחופשי אני יכולה לעשות חוקנים..אפילו תקופה של פעם בשבוע הייתי עושה, כי פשוט כלום לא יצא ממני.. והכי קשה זה שאני אוכלת ולפעמים נתקפת זלילה כאילו חולשה למשהו מתוק.. חייבת עכשיו ומיד.. ואחכ כל כך מצטערת על זה.. שאני יכולה לבכות.. דיכאון כל היום.. למה אכלתי.. כל הזמן נדמה כאילו אכלתי פיל.. אני לא מקיאה, לא מצליחה..כאילו גיליתי את שיטת החוקן או הדרך השנייה שאני די גורמת לעצמי לשלשל את האוכל יום למחרת..כי זה ממש נוח לי. לפעמים מנסה להרעיב את עצמי עד נק' שבירה שהבטן כל כך כואבת צועקת הצילו.. וגם אחרי שאכלתי היא צועקת הצילו.. כואב לה.. היא כל היום נפוחה וגזים.. לא נעים בכלל.. התחלתי טיפול פסיכולוג.. בינתיים הוא לא אמר הרבה.. רק שמע אותי.. זרקתי לו משפט אפילו בלי לשים לב.. שהייתי רוצה להיות רזה יותר כי אז אני מרגישה טוב.. ואני לא מוצאת בגדים הכל גדול עליי ועדיין נדמה לי שאני לא רזה מספיק! אני גם אוכלת רק מוצרים דיאטיים וחלק אורגניים, פריקית של בריאות וספורט- יוגה ואירובי כמעט כל יום.. אם אני לא עושה את זה הבטן צועקת הצילו... חבר שלי טוען שיש לי את הגוף הכי מדהים בעולם! חברה שלי גילתה לי עכשיו שהיא בולימית, ואז כל העסק הזה אתי יצא לאור כאילו כי פתאום גיליתי שיש לנו דבר די משותף והיא טוענת שגם לי יש בעיה דומה.. לא ייחסתי חשיבות למה שאני עושה עד שהיא "גילתה" אותי.. נשמע מוזר... מה את אומרת?

ב"ה מה אני חושבת??? שתינו יודעות שאת מתארת מצב התנהגותי הרסני למדי ושהוא למעשה רחוק מלהוביל אותך למקום טוב אם בכלל... אני חושבת שזה לא משנה איך את נראית אלא יותר איך את מזינהאת הגוף שלך אני לא באמת מכירה אותך ויודעת עלייך אני מניחה שהפסיכולוג הזה שלך ידע לעשות את זה יותר טוב ממני מה שכן אני שמחה שאת הולכת לטיפול, כי מצב ממושך של הפרעות אכילה שללא ספק ממה שאת מתארת לא חסר לך מהן, הוא מסוכן למדי. אני מציעה לך לבדוק כמה שיותר עם עצמך מה באמת קורה לך ע"י כתיבה ושיחה אוכל אורגני פעילות גופנית... מה שכביכול מוגדר בריא.??? אני לא יודעתכמה בריא יכול להיותמשהו אם עושים אותו מעט מידי הרבה מידי או אובססיבים לגביו עד למצב של חולי מצב בריא הוא למעשה מקום ביניים והרבה מאוד מחשבות טובות, הרבה מעבר להזנה חומרית. שמרי עלייך עשי כל דבר עם הכוונה ובקרה כדי שלא יווצר מצב שתפלי למקום שאין ממנו חזרה המון אהבה שמרי על קשר ועדכני מה קורהאיתך שבתשלום הילה

הי הילה! תודה רבה על התשובה! אף פעם לא חשבתי ש"הבעיה" שלי נחשבת כ"בעיה"... כנראה תמיד הסתובבתי סביב נושא האוכל.. גם כי הייתי רקדנית בלט, למרות שלא הרצו לנו...תמיד היה חשוב לי להרגיש "כאילו הכי רזה" בקב'.. וזה המשיך ככה למרות שהיו לי תק' לא ראות כמו בצבא שהייתי אוכלת ולא הייתה בעיה... כשהשתחררתי התחלתי לעבוד במקום שלא אהבתי אותו בגלל האנשים איתם עבדתי... זה כנראה גרם לי לתסביכים.. שהיום הרופא הגסטרו שלי סובר שיש לי את המעי הרגיז. מכירה? זה מעצבן, כל היום יש לי גזים מטורפים ונפיחות בבטן, וזה כל כך מקשה עליי את האכילה... גם הגתע למצב שכאילו אני אוכלת "לשם הקיום", כי אני לא רעבה, ואין לי חשק לאכול, כי בלאו הכי בטן אחכ כואבת ומציקה, ואני לא נהינת מעצם מהאוכל.. היום אכלתי קציצה של כוסמת עם טופו ופטרוזיליה, אני מתה על זה! וקצת סלק, סלט חסה עם שמן זית וטחינה שאני מכינה.. אני מתה על זה! אבל מיד אחכ כואבת לי הבטן ןזה משגע אותי... האם אכלתי הרבה?! אולי הייתי צריכה לאכול פחות..אבל מהצד אומרים לי שאני לא אוכלת מספיק.. בעבודה למשל.. יום שני אני אצל הפסיכולוג כבר תכננתי על מה אני הולכת לדבר איתו.. מצחיק לא ככה.. :) אבל זה נחמד עול גדול שיורד ממני לאט לאט.. עכשיו אני שותה תה צמחים להקלה על הבטן ושגורם ליציאות.. באמצע הלילה שילשלתי את מה שאכלתי אני חושבת כי לקחתי מיץ טיבעי על בסיס פירות יבשים..אני לוקחת את הכמות המירבית כי אם לא, אז כלום לא קורה... ואני יכולה להשתגע מזה.. וואו סתם נוחמד שאפשר לדבר עם אנשים על זה.. פתאום מגלה שיש מישהו שיכול להבין על מה את מדברת... תודה!