הילה-איזה כייף שאת זוכרת

היי הילה.. קודם כל אני שמחה שאת זוכרת אותי ואת הרקע שממנו אני באה... תראי אני כרגע לא בטיפול והמצב באמת מחמיר, אני רוצה לעבור לשירותי מכבי כי לפי מה שהבנתי שם יש אפשרות לטפל בבולמיה בעלויות נמוכות יחסית מכיוון שפניתי למטפלת הזו שהציעו לי בפורום- נדיה שמה.. היא באמת מקסימה- והיא הפנתה אותי לעוד 2 גורמים- האחת היא פסיכולוגית שמתמחת בהפרעות אכילה והשניה דיאטנית- וגם שניהן גובות המון כסף לטיפול. אני מחפשת פסיכולוגית - , שמתמחה בהפרעות אכילה- שתעזור לי להשתלט על הבולמוסים המטורפים הללו והבנתי שרק מכבי מספקים שירותים כאלו (אני בכללית). ד"א מאז שדיברנו בטלפון עליתי המון במשקל! ואני כרגע מעל למשקל הרצוי!!! הילה, חשבתי הרבה על האפשרות של לעזוב את הבית בגלל אחיותיי (דוגמניות- ורזות מטבען)- אבל אני לא רוצה לעשות זאת גם בגלל שאם אני ישכיר דירה - זו השקעה ענקית של כסף שאין לי כרגע, וגם בגלל שאני רוצה לדעת ל-ה-י-ת-מ-ו-ד-ד- עם המצב שאני חיה איתו בבית.. זו השאיפה שלי -לדעת להתמודד.. ואני יודעת שאני יצליח.. יבוא יום ואני אצחק עליהן ועל העובדה המטופשת הזו שאני מקנאה להן (למרות שזה קשה מאוד- כי בכל זאת יש תמיד את ההרגשה של "הכבשה השחורה") כי גם לאחי הגדול אין נטייה להשמנה בכלל.. אז זה בכלל לא קל- אבל חייבת להיות אלטרנטיבה ודרכים להתמודד ולקבל בהיגיון את המצב בבית..(ולא בהקאות ועצבים).. גם אני רוצה לטפל בנפש שלי שכאשר אני פגועה\עייפה\מתוחה\מתלבטת- ישר אני מבלמסת.. הילה שמתי לב בזמן האחרון שיש לי כאבי ראש ושאני אולי מאמצת את עיניי.. אני משערת שיש קשר להקאות.. הילה, עזרי לי שוב.. זו תקוותי האחרונה- יש בי ה-מ-ו-ן כח להחלים - אני מתה כבר לצאת מי זה- ולהתחיל להתרכז בדברים אחרים וחשובים בחיים. אוהבת אותך המון- בת 22 (מ')

ב"ה וואוו אני מכירה את זה היטב תחושה איומה של חוסר אונים ..זוועת אלוהים!!!! האמת שאני לא יודעת אם שווה להישאר בבית ולהיגמר בשיל שיעור שאפשר לעשות אותו גם מרחוק ואם זה באמת שיעור, אל דאגה הוא תמיד יתפוס אותךבכל מיני ווריאציות כאלה ואחרות כך שאין לך מה לדאוג את חיה בין היתר בשבייל זה נסי לבדוק עם עצמך מדוע את באמת רוצה להישאר שם בגלל כסף???.... שתינו יודעות שהסיטואציה הזו מדרדרת לעיתים צריך לשקול ורצוי עד מאוד לראותמה עומד מול מה, סדר עדיפויות, מה באמתחשוב לך.. אם חשוב לך להחלים...צאי מהבית אח"כ דברים יסתדרו לגבי טיפול באיכילוב הטיפול רלוונטי לגמרי והוא ללא תשלום ע"פ מה שכן הבנתי אני לא כל כך בטוחה שאחיותיך רזות מטבען או שהטבע של החברה ניכר בגופן... את יודעת לגבי מכבי אם את מחליטה לעבור מכללית לשם תדגישי שאת בריאה ושאת לא חולה כדי שהם לא ימנעו בעדך להירשם כחברת קופה..חשוב מאוד! האפשרויות לטיפול בהפרעה במכבי רבות יותר נכון גם שם וגם פה משלמים כסף אז עדיף שתשלמי למי שיכול לתתלך עזרה באמת אני שולחת לך את אהבתי המון אהבה אהובה ויפה שמרי עלייך בהצלחה הילה

הי בת 22... אני מאוד מבינה אותך על הרצון העז להישאר בבית ולנסות להתגבר על הכל משם ולהתמודד ישירות עם הבעיות האמיתיות. נמאס לך לברוח ממה שבאמת קשה.. גם לי. אבל, אני מאמינה שאי-אפשר לטפל בהכל בבת אחת. זה עלול לגרום לך ללכת לאיבוד, ולפספס שלבים מאוד חשובים בטיפול הנפשי. נורא נורא קשה להכיר פתאום בכל הקושי מכל הכיוונים, זה כמו להטיח את כל מה שנמצא בפנים, בתוכך, על הרצפה, ואז לנסות לאסוף הכל ולסדר אותו לפי הסדר הנכון. אל תעמידי את עצמך בפני הכל ביחד!! זה מסוכן מדי. כל הכבוד לך על הכוונות האמיתיות, והנכונות! אין שום סיבה שלא תשתפרי ותתחזקי ותתגברי על מה שקשה לך, לאט לאט... תתחילי עם הבעיה הדחופה, ותני זמן לשאר הדברים. את תלמדי על עצמך ועל המשפחה המון תוך כדי. אבל אם אפשר להקל על עצמך כמה שאפשר - תני את האפשרות... ואל תחשבי יותר מדי על הכסף, כי אם יש לך כסף להשקיע, את יכולה להיות בטוחה שאין לך דבר יותר חשוב מזה להשקיע בו עכשיו!!!! בלי השקט הנפשי אין שום דבר ששווה לנו לעשות, לכן טיפול אמיתי חשוב לכל אחד מאיתנו לפני הכל. שיהיה לך המון בהצלחה!! ותזכרי שאת באמת רוצה להשתפר. אל תפחדי מדברים שיתגלו. הם יהיו כואבים, אבל רק טוב יצא מלפתוח אותם. תרגישי טוב...

ב"ה "רק דברים טובים יצאו מזה..." המון אהבה חיזוקים וחיבוקים ליל מנוחה :-) הילה

דבר ראשון רציתי לציין שזה פורום מדהים...כבר כמה זמן שאני מחפשת אתר שאני יוכל לדבר בו עם מישהו!!אוקיי ככה אני בת 17 1.67 שוקלת 46.5 בטטטטטטה בדקתי את ה-BMI שלי והוא 16.67(מזה אומר?כי אין לי מושג?)אני בי'ב עכשיו ובכיתה י' התחלתי לעשות דיאטה כי הייתי חייבת לרזות הייתי נראת כמו איזה פיל שקלתי 52 בערך...ואז התחלתי לרזות ולא לאכול והייתי פשוט מאושרת מזה שסוף סוף יהיה משו טוב בחיים שלי אבל אני נכנסתי לדיכאון והסתגרתי מכל החברים שלי ופשוט נשארתי לבד!!רציתי לרזות עוד הרבה יותר הגעתי רק ל-45 אבל המשפחה והאנשים מסביבי תפסו אתזה ב''זמן'' כמו שאומרים...ועד שהודתי בזה..לקח זמן..ובסוף לקחו אותי לשניידר לשיחות במחלקה של ההפרעות אכילה אבל זה לא עזר ...בסוף הם רצו לקחת אותי לאישפוז יום...ולא היתיי מסוגלת אז אני ואמא שלי אמרנו שייתנו לנו איזה חודש לנסות לשפר ת'מצב ואם לא אז שיעשו מה שהם רוצים....עליתי בזמן הזה למשקל של 47 בערך....בחיים שלי לא שנאתי את עצמי יותר מזה...כל הזמן רציתי למות לא יכולתי להסתכל עלכצמי אני כל הזמן מסתכלת על הזכין ומחכה שיהיה לי את האומץ לעשות עם זה משו!!ואני לא מסוגלת!!!אני לא רוצה להיות בעולם הזה...אני לא קיבלתי מחזור שנה וחצי כמעט... ובחודש שעבר...היו לי סימנים של מחזור כאלו...המשפחה שלי היייתה מאושרת וזה הכניס אותי ליותר דיכאון והפסקתי לאכול כמו שאכלתי ורזיתי חצי קילו והוא לא חזר לי החודש הז המחזור...הדבר היחיד שגורם לי כן לאכול זה העובדה שאני כן רוצה שיהיו לי ילדים בעתיד ואז אני אוכלת בשביל זה..בשביל לקבל מחזור..ואז שאני מסיימת אני נכנסת לדיכאון רוצה למות לא יוצאת מהבית כי אני שמנה מדי בשביל לצאת מהבית!!!עוד דבר זה...שיש לי בעיות נוראיות בבטן...שלשולים נוראיים וכאבי בטן והבטן מתנפחת לי מאודדדד ויש לי גזים נוראיים!!וזה קורה רק בשנייה שאני מכניסה משהו לפה..לא משנה כמה למה מתי עשיתי בדיקות ולא הצליחו למצוא מזה...האם יכול להיות שזה פסיכוסומטי?שהבטן שלי מגיבה למחשבות שלי?מזה בדיוק אומר פסיכוסומטי?איך מטפלים בזה?אני כאילו מצד אחד רוצה להבריא..ומצד שני אני רוצה להמשיך בזה...לרזות ולרזות כמה שזה נשמע מטומטם...אני רוצה להיות חולה!!!אני באמת לא יודעת מה לעשות...ואני לא מסוגלת לדבר עם פסיכולוג....אני מאוד מאוד מאוד ביישנית אני בחיים לא יצליח לדבר!מה לעשות?תעזרו לי

ב"ה נשיקות :-)