שלום לכולם אחרי הרבה זמן

היה לי שבוע עמוס במיוחד אז לא היה לי זמן להכנס לפורום אז מה שלומכם? איך עבר עליכם השבוע? איך המרגש ? מה חדש? דברתי לא מזמן עם אחת הבנות שהיתה מאושפזת איתי בתה"ש והיא אמרה לי שהיא עדיין במעקבים שם אצל דיאטנית וכל הבנות שהיו אתנו - במצב גרוע.... אתם קולטים את זה? אני לא מאמין, היינו שם בערך 30 אנשים וזה לא עזר לאף אחת / ד !! זה ממש מעציב אותי... אחת חזרה להקאות עוד אחת חזרה במשקל 24 קילו!!!!!!!! אתם קולטים את זה??? עוד אחת נסתה להתאבד ועוד כל מיני סיפורים לא כל כך טובים אוףףף זה ממש מעצבן ! היו שם כמה שממש ריחמתי עליהם ורציתי שהם כן יצאו בסדר אבל הם לא... דרך אגב מישהו יודע מה עם מאיה?

על כל אחד זה פועל אחרת, אני חושבת שאם המשפחה שלי בדיעבד לאחור לא הייתה מפורקת, אולי זה היה נותן לי כוח להמשיך ולהיאבק, הלבדות העציבה אותי וגם הייאוש. גם הבנות מהאשפוז שלי יצאו במצב חמור, אחד הבנים שהיו שם יצא במצב אובדני וכל הזמן בכה ונבהל נורא, כי הוא לא היה מסוגל להכיל בשלב זה כלום ואחת מדהימה חזרה להקיא וכל כך הייתה מבויישת מזה והאמת שגם לצוות היה חלק בהדרדרות הזאת. אי אפשר לצפות דברים כאלה, היום כל אחד סוחב פה תיק שלא נדע ולא פשוט לאכול את זה כמו שאומרים, חלק באמת טוענים שזה לא קשור למציאות או למשפחה, זה כל כך מורכב, אני עדיין חושבת שיש מה לעשות, מה גם שאשפוז יכול להיות מאוד מפחיד וטראומטי, לעיתים אחריו יש נסיגה מפני שיש פחד מאוד גדול לוותר לדבר הזה, אבל אחכ אפשר להגיע לאיזון, כי הבהלה מתאזנת ואפשר לעכל את זה וזה לוקח זמן, לעיתים העיכול של זה, להכיר שאני או אתה נהיה בלי הפרעות אכילה, בעת שעד היום זה היה הביטחון הכי גדול שלנו, זה יהיה בערך שווה ערך כמו לרצוח אותנו, צריך זמן וההדרדרות הזאת היא חיובית כמה שזה נשמע מטורף, חלק יצאו מזה, חלק לא, אבל לא מפני שהם לא מנסים או רוצים, אלא מפני שיש פה הרבה מאוד דברים שאנחנו בכלל לא יודעים אודותם ולעיתים הם שולטים בנו וזה חלק ממה שאנחנו היום ואין לדעת מה יהיה אחכ בהנחה שיהיה אחכ. אני עדיין חושבת שצריך לעשות פה מהפכה וזה רק עניין של זמן עד שכל המכתבים שלי יגיעו לצלמים לרשתות אופנה פרסום וכיוצא באלה, כי זה מדבק וזה מחנך לשנאה ולפירוד ואני ממליצה כבר עכשיו לכתוב מכתבים כאלה, אתם שסובלים, אתם שכל כך רוצים שזה יהיה אחרת, יש לנו כוח להשפיע, אבל אנחנו צריכים לעשות משהו בשביל זה ואני בטוחה שאם החברה שלנו לא תהיה כל כך מלחיצה ולא הגיונית, גם טיפולים מסוג אלה יהיו יותר יעילים. משהו שאיש דת צנוע מאוד הסביר לי, אפשר ללמוד מזה משהו שקשור בכלל בהזנה. הוא הסביר לי שבכל דבר יש נשמה, בכל חפץ, חי דומם, בהכל, מה שכבר ידעתי מלמפרע. מאוד חשוב לברך במיוחד על המזון כי יש בו נשמה והיא יכולה להיות במעמד מאוד נחות, מאוד שלילי, בעת שאנחנו מברכים בפשטות, בלי יותר מידי הצהרות שזה לכאורה הופך אותי לאדם דתי, אלא פשוט יותר להודות ולברך שהכל נהיה לפי דברו, בסידור יש ברכות מסודרות לברכת המזון שמומלץ ללמוד, מה שוקרה בפועל, אנחנו מעלים ע"י זה את הנשמה, אנחנו מאפשרים לה תיקון ואנחנו מודים שבכלל נתנה לנו האפשרות להזין את עצמנו, כי גם לה יש חלק בזה, אנחנו זוכים בהגנה כשאנחנו נוהגים כך ואז זה מונע מצב מאוד לא פשוט. במצבים של חוסר, במצבים של אימה, במצבים של שנאה במצבים של כל דבר שלילי אחר שתעלו על הדעת, אתם יושבים לאכול ולאוכל הזה נדבק סוג של אנרגיה, היא לא חיובית אבל היא נתמעת, כי אנחנו עסוקים בלא לאהוב את עצמנו, הנשמה שיש במזון לא זוכה לתיקון ואנחנו נדבקים ממנה. הרבה פעמים הרגשתי בעבר, כשנמנעתי מלברך שלא נדבר על להודות, הרגשתי שיש בי דיבוק, שיש בי מפלצת, אני לא באמת הבנתי מי היא זו שמעוללת לעצמה את ברית הגהינום, זאת הייתה אני אבל אני בטוחה שהנשמה שהזנתי את עצמי בה הייתה עשוייה מאותם חומרים ולא רק, אלא שכן היא העצימה את המפלצתיות שבי כלפי עצמי. אם נתייחס לזה בפשטות אם אנחנו מברכים את האדם שנמצא מולנו הוא נפתח, אנחנו מקללים אותו הוא נסגר, קל לדמות את זה לבני אנוש כי אנחנו מכירים בכך שבכולנו יש נשמה, חלק אפילו יגידו שלא מפאת רוע, אבל בכולנו יש רוע ומפלצות, העניין הוא כמה אנחנו נותנים לזה ביטוי ואם אנחנו בכלל בתהליך של תיקון או לא. אני יודעת שחלק מהאנשים, הדברים האלה יתפסו כשטויות, אבל יש בהם הגיון רב ובסהכ לא יהיה מזיק לתת עליהם את הדעת מאחר והמצב ממילא לא ממש מזהיר. תמיד חשוב לצבור יותר ויותר התנהגויות ובחירות שעובדות בפועל ועוזרות מאשר לשפוט אותן בזה שהן לכאורה לא מקובלות, כי מה שעובד ומה שעוזר לחיות את החיים האלה בשלום, זה בין שאר הדברים מטרה נעלה ביותר, במיוחד אם אנחנו נמנעים מלפגוע בעצמנו ובאחרים. המון אהבה הילה