הפרעות אכילה

שבת שלום... אני על סף ייאוש אל יודעת מה יהיה עם כל המצב שבו אני נמצאת אני מרגישה שאני דואכת ומאבדת כיוון של חזרה לחיים, אין לי שליטה ואני לא מצליחה להגיע לטיפול מבלי להתייאש ממנו כבר בפגישה הראשונה. אני מרגישה אבודה ואני רואה את המוות מתקרב. האנורקסיה שולטת חזק חזק חזק ואין לי יותר כוחות. מצד אחד מאיימים לאשפז אותי ומצד שני לא עושים אם זה כלום. מה עושים במצב שלא רוצים להתאשפז? מה עושים כשנמאס מהחיים ולא מרגישים שייכות לעולם הזה? מה עושים כשאין לאן לפנות מבלי שיפחידו באשפוז בכפייה? לא יודעת מה לעשות ואיך להתמודד עם ההמשך הקשה והכואב שקוראים לו לחיות...

מעיין יקירה שבת שלום אני יודעת כמה זה קשה גם לי (אצלי ההורים אצלך לא הזכרת מי) מאיימים על אישפוז אבל ביניינו אנחנו יודעות שהם בתכלס לא יעשו שום דבר... הם לא יכולים לעשות דבר ללא צו בית המשפט.... ואפילו אם הם יגיעו לבית משפט אז בסופו של דבר הם לא יזכו כי היה משפט כזה והילדה זכתה והיא שקלה 26 קילו!! מעיין אני אגיד לך את האמת גם היו לי מצבים ואמרתי יאלה קחו אותי ותעזבבו אותי לנפשי... אבל היום אני לא רוצה אני רוצה לעשות זאת לבד בדרך שלי כי אפילו אם אתחיל לאכול ולא לאקיא אז זה לא פותר את בעיה אלא תפתור את הבעיה במציאת הבעיה למה אני עושה זאת לעצמי... מעיין רציתי להמליץ לך על מעשה מסויים(אני מנסה בכל יום לעשות זאת) לקחת דף ולרשום במה היה לי טוב ובמה לא היה לי טוב ובסופו של דבר במה שלא היה טוב לנסות לעשות דבר הפוך ממנו ביום למחרת... מקווה שעזרתי ואספר לך דבר על עצמי ההורים שלי לא יודעים דבר הם רק בניחושים ומנסים למצוא את בעיה שבי.. פה בפורום הצלחתי לישאר ללא שקרים ללא רמאויות ללא מזימות כמו שאני נקייה בלי שקרים.. ואפילו אם מעדתי אני קמה על הרגליים ומחר יום חדש עם חיוך... אם תחייכי לחיים הם יחזירו לך חיוך:)))))))))) דניאלה שבת שלום:)

מה שלומך עכשיו?.... אני שמחה שהצטרפת אלינו .. אני לא שמחה לשמוע על מצבך.. אבל אני שמחה להעניק לך את האפשרות לשאול ולהיעזר ולהיתמך.. כי הבנות פה נפלאות ... ויש הרבה דברים מעניינים לקרוא אני רוצה לספר לך כמה דברים.. קראתי את כל ההודעות שכתבת ואת כל ההודעות שדניאלה כתבה לך בתמורה .. אני חושבת שהיא עשתה עימך חסד רציני כי היא נגעה בדבר הכי חשוב .. שמסתכם בכך שכל הפרעת אכילה שתצרי לעצמך היא במילים אחרות אשליה אחת גדולה על מה שכביכול החיים לא נותנים לך והיא כן.. ואת אכן נמצאת באחת כזאת שמשכנעת אותך לחשוב ששם מבטחך.. וזה רק מתעצם כי היא זו ששולטת בך.. היא שהיא בעצם את לגמרי. אני לא יודעת מה איתך ... אבל אני רצחתי 16 שנה מהחיים שלי רבויים בעיסה סמיכה ודביקה של אנורקסיה ובולימיה שוב ושוב כשכבר חשבתי שאני יוצאת מאחת מצאתי את עצמי בשנייה וחוזר חלילה .. טרם ידעתי מהי דרכי החוצה 16 שנה.. את קולטת מה זה ?... 16 שנה נעלמו לי לגמרי .. נמחקו לי לגמרי . 16 שנה שיכולתי להינות .. לשמוח .. לטייל .. ללמוד.. כל הילדות שלי .. הבגרות שלי.. האישיות שלי .. העצמי שלי .. האני שלי .. הכל נמחק.. ! 16 שנה ירדו לטמיון בעוד שאני הייתי קבורה מתחת לערימת עפר שהכינו לי גם "אנה" וגם "מיה" .. החברות שאת כל כך אוהבת ... ראיתי את העולם מבחוץ ולא יכולתי לצאת.. לא יכולתי לגעת .. לא יכולתי לומר שאני קבורה שם.. בואו להציל אותי.. אני זקוקה ליד הזאת, כי אני טמונה עמוק עמוק בביצה של הפרעות אכילה.. והיד הזאת לא באמת הגיעה כי הן תמיד שיכנעו אותי ששם טוב יותר ואני האמנתי לכל מילה.. וכך עברו להן 16 שנה רק בשנה האחרונה מתוך סך כל השנים.. קרה לי משהו .. וידעתי שאני לא יצליח למצוא יציבות וביטחון במקום הזה שאפילו לא נותן לי לנשום... רק אז הבנתי שאם אני לא בוחרת בחיים .. המחלה היא זו שתיקח אותי לגמרי ... וזה היה קרוב.. היא כבר עשתה את זה.. שוב ושוב כל כך הרבה פעמים יותר מידי ... רק כשהבנתי שהכל פורח מסביבי ואני נובלת.. רק אחרי שחקרתי מה הסוד של כולם .. אז הבנתי שאני יוצרת את מציאות חיי.. וכמו שחיי עגומים אני יכולה ליצור אותם מלאי שמחה ואהבה ושונים לגמרי בתכלית ממה שסיגלתי לעצמי לחשוב שיש בזירה הזאת של ה"א לכל גווניה.. אני מכירה את התחושה המופלאה הזאת של הרזון .. שאת כל כך שדופה.. שאת אפילו לא מרגישה כלום.. איזה כייף את בעננים.. אין תחושת היי כזאת בשום מקום אחר בחיים .. אני יכולה לגמרי להבין את זה .. שזה ממש מחליא לי את הנשמה שאת כאילו השגת כל מה שרק חלמת עליו.. ובעצם לא השגת כלום.. אני זוכרת את זה .. אני זוכרת את ההתעלפויות ואני זוכרת את השינה הארוכה ואת העיניים העייפות ואת בור העצבות התהומי על כל כשלונותי ואני זוכרת את כל ימי האשפוז ואני זוכרת את החולשה .. שאפילו לא באמת הצלחתי להינות מהרזון .. ואני לא יתפלא אם זה לא מה שקורה לך ממש ברגעים אלה... אבל זה לא הרזון.. את בעצמך אמרת .. זה העניין הזה שאת לא באמת רוצה לחיות.. זה עניין! וזה עצוב.. אבל אני יודעת שאת כן רוצה ואני יודעת שאת מתה מפחד לומר את זה במילים כי אז זה כאילו יחייב אותך להילחם באנורקסיה והיא שהיא בעצם את לא ממש רוצה בזה .. כי נוח לה שם.. כי היא לא צריכה להתאמץ.. הסוף ברור ואין בשביל מה לחיות וזה כל כך משכנע שהולכים עם זה עד הסוף.. ורגע לפני הסוף מצטערים כל כך .. ואז בדקה התשעים .. זה כבר מאוחר ואת לא יכולה לעשות כלום.. ואל תהיי בטוחה שיהיה לך טוב.. אני יכולה לומר לך שהגהינום רק יתחיל שם.. כי את לא אמורה על דעת עצמך לגדוע את חייך ... בשום קדושה שהיא זה עניין לבורא אל עליון.. לך אין יד בזה .. אבל את תקבלי את כל היד שבעולם כדי לצאת משם ברגע שתחליטי שאת לא רוצה אותה יותר בחייך כי הוא מעולם לא שנא אותך .. זאת רק את ששנאת את עצמך.. וברגע שתביעי נכונות כל העולם הזה יהיה שם בשבילך .. את רק צריכה לרצות ולתת אמון כי זה לא ילך אחרת .. מי אני שיגיד על אף שאני אומרת את כל מה שאני אומרת בכזאת תקיפות אולי מפני שחוויתי את זה יותר מדי .. אולי מפני שכל המשפחה שלי שחתה בתוך הדבר הזה אולי מפני שזה כל כך ברור לי ואולי אני טועה אבל כמו שאני ניסיתי וגיליתי שזה יכול להיות אחרת גם את תהיי חייבת לנסות כדי לשלול את האפשרות שאין לך זכות לחיות ...ואם יהיה לך טוב .. תוותרי?... יש לי תחושה שלא.. כי את תביני שזו זכותך מלידה לחיות אבל זה תלוי בך.. שוב ואני יכולה לומר לך שהשד לא נורא בכלל.. אבל זה יחייב אותך לנסות .. וזה יחייב אותך לבדוק .. וזה יחייב אותך להימנע כמה ימים מה"לא" שאת כל הזמן אומרת כהתגוננות ... אנורקסיה רק תאמלל אותך את יכולה להיות בטוחה בכך.. זה הרי לא מה שקורה כבר עכשיו?.. תעני לי את .. לא.? .. החיים יכולים להיות אומללים .. הם יכולים להיות ההיפך הגמור... באנורקסיה אין לך אפילו את האופציה שזה יהיה אחרת .. את קמה למוות והולכת למוות ... ...... החיים הם אוסף של בחירות .. את נמצאת במקום שאת נמצאת בגלל בחירה.. אנורקסיה היא בחירה יכולה להיות לך בחירה אחרת .. השלב הבא הוא לומר כן.. יכול מאוד להיות שהרופאה הזאת לטובתך.. יכול מאוד להיות שיקרה לך משהו טוב.. זה לא חייב להיות רע... וזה תלוי בך... אני מזמינה אותך להמשיך לכתוב ולהיעזר בכל עת שתבחרי .. אבל זכרי.. שמעבר לתמיכה אם את רוצה לצאת מזה .. את תהיי חייבת להחליט ... את תהיי חייבת להביע נכונות כי אף אחד לא יעשה את זה במקומך .. ואני לא יאמין לך אם תאמרי לי שאת לא רוצה כי את לא היית כותבת פה ומתחננת לעזרה אם היה כך.... רק היום החיים שלי נראים אחרת .. וגם זה היה סוג של בחירה אני החלטתי עם כל העזרה שקיבלתי .. רק מתי שהחלטתי זה נעלם.. ורק היום אני קולטת מה הפסדתי.. תחשבי על זה... המון אהבה ליל מנוחה... שלך הילה :-)