ייאוש

שלום, אני בת 27 ומזה כ - 13 שנים סובלת מהפרעת אכילה ( אנורקסיה ). ניסיתי הכל ( חוץ מאשפוז ) ושום דבר לא הועיל, אני מודה שאיבדתי שליטה ושאני לא רואה את עצמי יוצאת מהבוץ שנכנסתי אליו. הגעתי למקום שבו אני רואה רק שחור וכל כך זועקת למות. הייתי אצל דיאטנית ואצל רופאת המשפחה שלי ושתיהן רוצות שאני יתאשפז ואני כל כך פוחדת, סרבתי להצעה שלהן והבנתי שהדרך היחידה שלהן היא לאשפז אותי בכפייה מה שנראה לי שיביא אותי לדבר שכל כך רציתי והוא למות. איך מתגברים על כל הקשיים האלה???? אני לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שהכל עומד להתמותת.

מעיין יקירתי אמרת שניסית הכל חוץ מאשפוז השאלה היא האם את ניסית תרופות כי את זה את לא ציינת..? מעיין אני כל כך מבינה אותך גם אני הייתי אצל התזונאית(אבל בסוף פרשתי כי נמאס לי מהכל) ואצל טיפול פסיכולוגי לא עזר לך? אני יודעת הרופאות לא מבינות את ההרגשה שלנו כי הן לא במצב הזה אבל אולי הם מבינות יותר.. איך מתגברים על הקשיים האלה את שואלת.. תנסי לעשות חשבון נפש עם עצמך -אני במצבים שאני לא מרגישה בסדר אז אני כותבת זה עוזר לי אפילו אם אני חוזרת על אותן דברים במשך עמוד שלם אבל זה מראה כמה אכפת לי לצאת מזה ככה אני עושה בכל אופן אני גם מנסה מידי יום כותבת מה הלך לי טוב ומה לא וזה מראה לי ליום למחרת איך לשפר את הרגשתי אני אולי אופטימית בזמן האחרון שהכל יהיה טוב.. אני מצב הזה 10 שנים בערך אפשר לקרוא לזה ככה אני גם לא יודעת איך אצא מזה זה כל כך קשה וואני מבינה אותך לכן אני נותנת לך את הטיפים שלי.. מוטו לחיים שלי:אם תצחק לחיים הוא יחזיר לך חיוך... דניאלה נ.ב- שאני באתי לפה הרגשתי כל כך שייכות שפה מבינות אותי כי רק פה אני יכולה להוריד את המסכה ולהיות איך שאני עם המרגעות שלי ועם הפאקים שלי שלך דניאלה שמרי על עצמך:))

עד שלא תחליטי שאת רוצה לחיות זה לא ילך.. זה פשוט לא ילך! כדי לשתף פעולה עם כל ההצעות של כולם יהיה עלייך לרצות לחיות .. אפילו לפרק זמן קצר.. לוותר על המוות .. לא לדעת מה יהיה ולהיעזר.. אני יכולה לומר לך שאני מכירה את ההתמכרות הזאת למחשבה שאת מתה וזה מנחם ואת לא מוכנה לוותר על זה .. כי יש שכר בצד האשליה המטורפת הזאת .. את באמת מאמינה שהכל יגמר וזהו יגמרו כל הבעיות שלך?! ... אז החדשה היא שהן רק יתחילו תכלס בפועל זה מביא רק הרס ואת יודעת את זה .. אני לא יודעת אם במצבך יתנו לך תרופות אם את לא אוכלת ... אני מציעה לך לשקול ברצינות אשפוז.. לדעת שיש שם תמיכה ושלפחות שם תוכלי לנהל דיאלוג יותר מקורב עם החלקים שבך שרוצים להרוג אותך כל הזמן.. את צריכה להבין שאין דרך אחרת אלא אם כן את רוצה למות ואז אין על מה לדבר... משום מה יש לי תחושה שאת רחוקה מלרצות למות ושההגדרה "מיואשת" עונה על הכל ... מעיין .. תוותרי על זה .. אני יכולה לומר לך שתופתעי לגלות שיש עולם אחר מעבר לשנאה הזאת שאת מעוללת לך ... אני לא יכולה להיות נגדך ולומר לך כן את צריכה להתאשפז.. האמת.. אני לא יודעת מה טוב יותר .. אבל אני כן יודעת שלא משנה מה תבחרי .. אם לא תחליטי מבפנים שאת רוצה לשנות את זה שום דבר לא יעזור מנסיון! תחשבי על זה.. ואם היית רוצה לקבל פה, תמיכה , אני יותר ממזמינה אותך .. את יכולה לשאול כל שאלה שאת רוצה .. אפשר לדבר על זה ולראות איך את מתקדמת ... המון אהבה וחיזוקים הילה :-)

למעיין, אני גם סובלת מהפרעות אכילה קשות במשך שנים רבות. ככל שהשנים עוברות היאוש גובר, משום שנראה כי אין לזה פתרון, ושזה עלול להמשיך לנצח. אני ניסיתי המון דברים, ושום דבר לא עזר לי. אבל רציתי להציע לך לשקול לחיוב את הדבר הבא: ישנה מחלקה מיוחדת בית החולים תל השומר שמטפלת בהפרעות אכילה. מי שמנהל את המחלקה הוא ד"ר איתן גור, שהוא אדם נפלא והומני, אנושי, באמת לא פסיכיאטר מן השורה, אלא יוצא דופן בהחלט. הוא מומחה להפרעות אכילה, הוא מתעסק אך ורק בבעיה הזאת, הוא ממש הקדיש את חייו לכך. הוא אדם נפלא ומקסים, למרות שהוא נראה מבחוץ מאוד קונקרטי וענייני. המחלקה הזאת היא מחלקה מאוד מיוחדת. יש שם צוות מאוד מגובש, של פסיכולוגים ודיאטניות ופסיכיאטרים ואחיות, שכולם כולם כולם מתמחים אך ורק בבעיות של הפרעות אכילה. הצוות שם ממש ברמה גבוהה. אין בארץ שום מקום אחר שמתמחה רק ואך ורק בבעיות אכילה. אני חושבת שכדאי להתרחק מכל המקומות האחרים שחושבים שיודעים לטפל בהפרעות אכילה. הרבה רופאים בארץ מנסים לטפל בזה, מציעים כל מיני שיטות של טיפול, גם כל מיני פסיכולוגים חושבים שהם יכולים להתמודד עם זה. אבל אסור לפנות אליהם. צריכים לפנות אך ורק למי שמתמחה בתחום הזה. זוהי מחלה קשה, ורק מי שלמד אותה היטב יכול לנסות להתמודד איתה. ולדעתי, עד כה, ויש לי ניסיון מקיף בתחום, המקום היחיד שלוקחים את הנעיין ברצינות אמיתית, היא המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר. אני ממליצה לך בחום לפנות אליהם. את ממש לא חייבת להתאשפז. יש להם כל מיני מסגרות. בהתחלה את פונה אליהם, והם מזמינים אותך לראיון עם פסיכולוגית ודיאטנית. ולאחר זמן מה, הם חוזרים אלייך עם תשובה לגבי מה הם חושבים שתהיה המסרת הטובה ביותר על מנת לטפל בבעייתך. יש להם אישפוז יום, כלומר, רק כמה שעות ביום, יש להם טיפול בקבוצות,יש להם אישפוז מלא. את תוכלי לבחור. דרך אגב האישפוז המלא שם הוא לא דבר כל כך נורא כפי שנדמה. זאת מחלקה מאוד מאוד מיוחדת. יש להם שם תנאים מאוד מאוד טובים. הצוות מעולה, כולם מאוד נחמדים ומתחשבים, יש ריפוי בעיסוק, יש חדר מחשבים ואינטרנט. כולם סובבים סביבך וסביב הבעיה שלך, ובאמת ובתמים רוצים לעזור. הם מאוד מאוד עמוסים, לכן מהרגע שאת פונה אליהם ועד שהם יכולים לקבל אותך יכולה לעבור תקופה. אפילו של חודשיים או יותר. כנראה שזה תלוי בדחיפות. הם פשוט מחלקה מעולה. לכן גם אם תחליטו נניח על אישפוז, זה דרך כלל מוגבל מראש, כלומר מחליטים שהאישפוז הוא רק לחודש, שבו יעזרו לך מכל הכיוונים והדרכים למצוא דרך או מסגרת לפתור את בעייתך. אם הרופאה שלך חשבה על אישפוז כפוי, זה רק מראה לך כמה היא איננה מבינה בתחום, וכמה מסוכן לפנות לרופאים שאינם מומחים לבעיה. אין דבר כזה אישפוז כפוי לאנורקסיה. זה עבר מהעולם. לפני כשנה אנורקסית הגיעה עם הנעיין הזה לבג"ץ. היא תבעה פיצויים מבית חולים שאישפז אותה אישפוז כפוי, ובית המשפט קבע שזה לא חוקי לאשפז בכפיה בנות שסובלות מאנורקסיה. כלומר, שאת יכולה להגיע למצב של גסיסה ולא יוכלו לאשפז אותך אם לא תסכימי. ד"ר איתן גור שמנהל אתצ המחלקה איננו מאשפז בכפיה. הוא בכלל נגד כפיה. הוא מאוד אנושי. כי האו באמת מבין את המחלה. הוא יודע שאי אפשר להלחם באנורקסיות. שכוח הרצון שלהן הוא הכי חזק שיש. יותר מכל טיפול בכפיה. לכן לדעתי ישתלם לך מאוד לפנות למחלקה ולראות אם הם יכולים לעזור לך. ואין לך שום חשש מאישפוז בכפיה. לדעתי המחלקה הזאת היא המוצא האחרון לאנורקסיות. את בת 27. כדאי לך מאוד מאוד לטפל בזה עכשיו. אני לא טיפלתי בעצמי. אני הבאתי ילדים לעולם, שניים, וכיום אני בת 32, גרושה, והילדים לא אצלי בגלל המחלה האיומה. אני לא הייתי רוצה לראות אף אחת מגיעה למצב כזה. יש לי חברה אנורקסית, שהיא בת 28, והיא כבר רוצה להתחתן ולהביא ילדים. היא עצמה אינה יודעת כיצד תעבור הריונות, בשילוב עם האנורקסיה. אני מכירה אנורקסיות שהאנורקסיה החמירה אצלהן כשנכנסו להריון. שהורידו 10 קילוגרם שאין להן ברגע שנודע להם על ההריון. האם כך זה צריך להיות? האם אין ברירה? אני נתקלתי בכל כך הרבה מטפלים גרועים שניסו לטפל בי, שלא היה להם שמץ של מושג מה הם עושים. בארץ אין כמעט מטפלים שמתמחים בהפרעות אכילה. לכן אני ממליצה לך ללמוד מהניסיון שלי, לא לחכות שתאבדי שליטה לגמרי ואז תיפלי לידיים של מטפלים גרועים כי כך הגורל יזמן לך. עדיף שתפני בעצמך למטפל אותו את בוחרת, והמקום היחידי שנכון לכך הוא בתל השומר. תחשבי שמצבך הבריאותי עלול חס וחלילה באמת להתדרדר, ואז אולי באמת תהייי חייבת אישפוןז מכל סוג שהוא, בריאותי נניח. חבל. כי תהיי בבית חולים עם המטפלים האל נכונים. עדיף שאת תבחרי את המסגרת הנוחה לך. אל תזניחי. איתן גור אמר פעם בכתבה שהם לא מצליחים לטפל בכולם במאת האחוזים. הם גם נכשלים. הוא מודה במוגבלות של הטיפול. אבל זה באמת המקום היחידי ששווה להשקיע את מירב המאמצים להבריא. אני מניחה שחברות הפורום שמעו על המחלקה. יתכן שהן היו מוכנות לספר לך יותר בהרחבה. אולי ישנם עניינים שפספסתי, או שאינני מודעת להם. אנא עזרו. בהצלחה.

מצאתי את מספרי הטלפון של המחלקה להפרעות אכילה בתל השומר, מקוה שהקלתי עליך את העבודה, במקרה שתחשבי לפנות אליהם: בקישור הבא תוכלי למצוא את הטלפונים: חפשי בקישור למטה: http://www.mentalnet.org.il/doctor/?id=eitangur&act=view