לחזור להיות שוב ילדה...

לפעמים אני מרגישה שקופה. לא קיימת. אמא שלי יודעת שאני מקיאה כל דבר שאני אוכלת. אתמול בארוחת ערב, היא הכינה אוכל שאני אוהבת. כמו להגיד לי- תאכלי, הכנתי בשבילך. המנגנון הדפוק הזה שבי, שחייב לרצות אותה, גרם לי לאכול (ולהקיא), למרות שבאמת לא התכוונתי. רק רציתי ערב רגוע בבית. אני לא מבינה. היא יודעת שאני מקיאה...אז למה היא מאכילה אותי. נכון, קשה לה להתמודד. נכון, קשה להיפטר מהרגלים אמהיים מושרשים. נכון, אני זאת שחייבת ללמוד לסרב לה. אבל הילדה שבי כועסת. כי בעיניים שלה, אמא רואה את הבעיה ומעדיפה להתעלם. היא משתפת פעולה עם המחלה שלי.....אמא- הבן אדם שצריך לשמור ולהגן עליי- שמה לי מכשולים בדרך. הבן אדם הבוגר שבי יכול להבין את הסיבות...אבל אין זה מעלים את הכעס... אני מדברת הרבה על אמא...למה אני לא מסוגלת להשתחרר? יש לנו קשר כמו של אימא וילדה קטנה. כאילו הקשר בינינו נעצר בתקופה בה חליתי....לפעמים לא בטוחה מה התפקיד שלי....אני הילדה? לא מרגישה כך.... אבל בימים האחרונים....אני קצת יותר מרשה לעצמי להנות....קצת פחות שומרת עליה וחושבת עליה לפני כל פעולה. אולי אני צריכה לחזור להיות ילדה לפני שאוכל באמת להתבגר ואולי...להתגבר.

נשמע מזעזע אבל עובד.. היא לא תוכל להתעלם מזה ואם כן .. תעשי את זה שוב ושוב.. כי אולי מישהו צריך לשמוע. לראות ולעשות.. או שאולי זה יותר מדיי דרמתי בשבילך כי לי לא הייתה בעיה בזמנו לעשות את זה לאמא שלי בגלל הכעס והזעם שהיה בי.. באיזשהו שלב האדישות חגגה ועם הכהות הרגשית .. יכולתי להעיז לעשות הרבה מאוד ואולי הניעור הזה יועיל.. אפילו שזה מזעזעז את לא באמת יודעת ... אני זוכרת את הקטעים האלה מהצד שלי טוב מאוד .. לקח לי הרבה שנים עד שהעזתי לעשות משהו כזה הייתי עושה לאמא שלי את המוות בשלבים מאוחרים יותר של ההחלמה שלי כביכול על אף שלא ראיתי שום אחת כזאת בפתח וזה היה מעין לומר "אוקי.. מה כבר יכול להיות...אם כבר אז כבר.. ממילא אף אחד לא ראוה ..נכון?! אז בואו ננסה את הצלחה..חחח".. הייתי זורקת לה אוכל שהיא קנתה דברים ..שהיא אפתה ומעליבה אותה ממש.. מציירת לה עם קטצופ על עוגות ...אל תשאלי מגעיל למדי... כדי לשגע לה את השכל ולהוציא אותה מדעתה ולקרב אותה לשאלה "איך לעזעזל אני חיה בבית שלך שמממנו הגעתי לבית חולים בגלל שדיממתי בגלל שכמעט מתתי .. בגלל שאף אחד לא ראה כי היה בזה משהו יותר נעים כביכול.. אני עדיין נסגרת מאחורי אותה דלת .. מקיאה ואת עוצמת עין מבלי להניד עפעף.. איך למען השם???....!" אני לא יודעת אם יש לך אומץ לזה אבל זה יכול לעשות המון רק על תעיפי לה את זה על הפרצוף או משהו בסיגנון זאת לא המטרה... .. בכל אופן תקן הנחמדות ירד קיבינימט כשעשעיתי את זה ואז התחילה העבודה האמיתית .. הרבה דברים התחילו להשתחרר.ולהידבר באמת . נכון שלכאורה ההתנהגות הזאת של "הילדה הקטנה והמפוחדת".. אבל אחרי הכל במצב הזה אנחנו לא בדיוק בוגרות ממילא... כך שאין מה לשפוט ויכול מאוד להיות שזה יעשה המון... ולגבי האוכל כפרה הוא ממילא נשטף כל יום באסלה במעין בזבוז בלתי נדלה של עיוורון חושים.. אז עוד צלחת לא תשנה הרבה ... ממילא זה אוכל אבוד תנסי אם יש לך אומץ.. ואם בא לך שמישהו ישים לב.. ילדותי בטירוף אבל עובד! יש מצבים ששווה לנסות..כי אולי זה התעוררות לחיים .. אבל זה לא סותר את העובדה שמאוד קשה לך עם זה.. וזה נורא מעליב מעבר לזה .. אמא שמצד אחד רוצה להזין אבל את ההזנה האמיתית היא פשוט לא מסוגלת לתת ואולי בשביל זה האוכל תופס כל כך הרבה פנים שבכלל לא קשורים באוכל עצמו או באכילה עצמה לצורך העניין אלא משהו כל כך עמוק וכל כך ראשוני חסר בכל ההתפתחות שלך .. בינינו העיוורון הזה ... רק הוא יכול להרוג בלי שום קשר להפרעות אכילה.. יבוא יום שאולי תצטרכי להתמודד עם זה לבד.. כי זה מה שקרה לי .. לא השגתי את השינוי שרציתי אבל זעזעזתי אותה ובכך אולי עשיתי את שלי.. אז אני מחבקת אותך.. כי זה לא פשוט בכלל.. ואני מחזיקה לך אצבעות שיום אחד זה לא יהיה כזה סיוט ותוכלי להינות מהאוכל שלך ולקחת אותה נטו למקום של הזנה נפלא אני בטוחה שזה מעורר בך בושה אפילו כל מה שקרה איתה.. .. אבל את חייבת להבין שזוהי זכותך מלידה לחיות .. ושזה לא מותנה בשום ארוחה שאמא שלך תגיש לך או לא .. זה עמוק בפנים ולשמחתי אף נפש חיה לא תוכל לקחת זאת ממך... אם תביני שזה שלך לגמרי והמון אהבה יקירתי.. שיהיה ערב נעים..

הייתי רוצה להעיף צלחת עם אוכל....לראות את הפשטידה היקרה שלה עפה לתיקרה....אולי חלק ממנה יידבק, השאר ייפול על השטיח. היא תהייה המומה....איך "המלאך" שלה (שזה אני מסתבר) יכול לעשות דבר כזה מופרע. חחח....אני מצחיקה את עצמי. זה לא יקרה. אני קוראת את הדברים שלך ורוצה להיות כבר בנקודה הזאת. להיות מסוגלת לזעזע אותה כך. אבל כרגע, אני עדיין רוצה לשמור עליה. גם אם לא באותה קיצוניות כמו פעם. אבל אולי...בעוד כמה זמן....אני גם אעיף צלחת אוכל באוויר. כל אחד צריך שיהיו לו חלומות...