מפחדת.

זה יהיה קצת ארוך. אני בת 27 סובלת מהפרעת אכילה כבר 10 שנים. הייתי בטיפולים שונים, 2 אשפוזים, ניסיתי תרופות, היפנוזה, קואצ'ינג ועוד. בשורה התחתונה, אני עדיין לא מוכנה לסיים את הפרק הזה של חיי. בשנתיים האחרונת אני בקשר עם בחור מדהים (בן 36) שמבחינתי הוא האהבה של חיי. בשל אילוצים של מרחק אנחנו נפגשים רק מחמישי עד שבת. הוא יודע על הבעיה, על האשפוזים ועל ההיסטוריה אבל לא יודע על ההקאות. (כשאני אצלו או כשהוא מגיע אליי אני פשוט אוכלת מעט ולא מקיאה). היום ניהלנו לראשונה את השיחה של "יחסינו לאן". אני אמרתי לו שמבחינתי הוא הגבר שהייתי רוצה לחיות איתו ומפריע לי שאני לא יודעת מה הוא רוצה. (הוא אומר כל הזמן כמה הוא אוהב אבל לא משפטים של התחייבות לטווח הרחוק).הוא אמר שהוא אוהב אותי מאוד אבל מרגיש שלמרות הכל הוא לא מכיר אותי לגמרי ומרגיש שיש בי חלקים שאני מסתירה. כאן הכל התפוצץ. אני אמרתי לו שאחת הסיבות שאני לא משתפת היא שהוא לעולם לא נתן לי להרגיש שהוא מעוניין לשמוע. הוא לא שאל, לא התעניין. הוא אמר שבהתחלה הוא היה שואל ואז הבין שאני צריכה זמן כדי להיפתח ולא רצה ללחוץ. אני אמרתי שאולי פשוט היה לו נוח להישאר בעמדה שלו של "עשיתי את שלי ועכשיו הכדור אצלה". הוא אמר שלי היה נוח לחכות שהוא ישאל ובינתיים להעמיד פנים שהכל בסדר. הוא אמר שאני לא באתי לשתף ואני אמרתי שהוא לא ניגש ושאל. הוא אמר שהוא לא לחץ כי ידע שאני מטופלת במסגרת מסויימת. צעקתי עליו (דבר שאני כמעט ואף פעם לא עושה) ואמרתי שהוא לא יודע כלום, שכבר 5 חודשים אנחנו נמנעים מלדבר על הנושא ואם באמת היה לו אכפת הוא לא היה "זורם" איתי ומחכה שאגש אלא מעודד אותי לדבר. הוא ענה והקול שלו נשבר. זו הפעם הראשונה בכל השנתיים שאנחנו מכירים ששמעתי אותו בוכה. בשורה התחתונה הוא צודק. היה לי נוח לטאטא את הנושא מתחת לשטיח ולהעמיד פנים שהכל בסדר. מצד שני אני עדיין חושבת שגם אם החלק שלי בפרשה יותר גדול, גם לו יש תפקיד. אני באמת הרגשתי שהוא לא מעוניין לשמוע ולכן לא ניגשתי. חיכיתי שהוא ייגש אליי מתוך הנחה שאם באמת אכפת לו הוא יתעניין, גם אם הוא לא בטוח שאשתף פעולה. עכשיו הכדור בידיים שלי. האם לשתף אותו כמו שהוא מבקש? האם לספר לו על ההקאות? מצד אחד אני רואה עכשיו שהקשר לא יכול להתקדם לשלב הבא אם לא אפתח אליו. מצד שני, מפחדת שהוא ייבהל ויעזוב. ואני יודעת שאני חייבת לתת לו את הצ'אנס להוכיח לי שהוא באמת אוהב ותמיד יהיה לצידי אבל באמת ובתמים פוחדת שהוא יחליט שזה יותר מדי בשבילו. מבחינתי המנעות מאכילה היא אמנם בעיה אבל ההקאות הופכות אותה לחמורה הרבה יותר. לא יכולה לחשוב מה יקרה אם הוא יילך.

אצבעונית יקירתי נראה שיש לך בחור מדהים בידיים וקשר מדהים ביניכם אבל את חייבת לאפשר לו להכנס דרך מסך הברזל שעטית עליך ולשתף אותו במה שקורה ועובר עליך אין לי ספק שהוא אוהב אותך והוא לא יברח והוא כן מעוניין להיות חלק ממך וממה שקורה לך. את צריכה להבין שכשבונים קשר רציני לחיים זה לא עובד אף פעם עם הסתרות ושקרים. אביטל בתי נמצאת בקשר רציני עם חבר שלה וגם הקשר שלה רציני אך מהתחלה היא פתחה בפניו את כל הקלפיה על השולחן ולא הסתירה כלום ועובדה הוא עדיין כאן לטוב ולרע כי זו מהות הקשר הזוגי לטוב ולרע ולכן יקירתי עשי עבודה על עצמך ותני לאהובך לחדור לליבך ושתפי אותו אין ספק שתהיה לך אוזן קשבת וכתף תומכת ותאמיני לי שהוא יכול מאוד לעזור לך בדרך החוצה מהמחלה. תני לזה צ'אנס אל תזרקי את זה כי אחרת לא תסלחי לעצמך לעולם על הפספוס.

שלום לך מתוקה, אני קוראת את דברייך ואת לוקחת אותי 20 שנה אחורה. גם אני הייתי שם. בעיות אינטימיות הן חלק רציני ומאפיין מאד של הפרעות אכילה. אפשר אפילו לומר שהיחסים האמיתיים שנוצרים עם אנשים אחרים אינם קורים בגלל סיבות שונות ואז נוצר מעגל יחסים הרסני עם האוכל, ואיתו צריך להתמודד עד שמבינים שזה לא ממש פתרון, אלא בריחה מהתקשרות והידברות עם גברים, נשים.... למעשה העיסוק עם האכילה וההקאה מרחיק אותנו מהאפשרות להיפגע נפשית כתוצאה מקשר שלא מצליח. נשים רבות שסובלות מהפרעות אכילה מקיימות קשרים עם גברים בלתי זמינים נפשית או טכנית, מפני שמערכות כאלו הן מוגבלות ומונעות חשיפה אמיתית. אני חושבת שזה תפקידך ליידע את הבחור על מצבך והוא יחליט אם מתאים לו להישאר או לא במערכת איתך. לחכות לו או למישהו אחר שיפתח את הנושא שמפריע לך הוא סוג של לא לקחת אחריות ולפעמים אף מצב של קורבנות. תחשבי עם עצמך מה את רוצה ולפי התשובה שתקבלי תפעלי, אם את רוצה אותו אז תפתחי את העניין ואז גם תהיה לך פריצת דרך רצינית עם הפרעת האכילה שלך, ואני מאמינה שתפסיקי עם בעיות האכילה. אני בעלת נסיון הן כאחת שחוותה את מה שאת עוברת והן מעבודתי כדיאטנית עם מטופלות שסובלות מהפרעות אכילה ובעיקר בולימה ואכילת יתר. אני מבטיחה לך שהכל יסתדר בסופו של דבר. אם יש לך שאלות, את מוזמנת לפנות אלי. כל טוב כל הזמן. שלומית