ניחנקת.
דיון מתוך פורום הפרעות אכילה - תמיכה
היי אורלי..אני בת 22 וסובלת מבולימיה מחצית מחיי,רק שבעבר הפרעת האכילה הייתה ח-ל-ק מחיי...אולם הייתי בהמון אישפוזים וטיפולים והיו תקופות שהשתקפה סכנה לחיי..30 ומשו קילו..בעיות בתיפקוד הלב..שיניים..דופק..והרשימה עוד ארוכה... לצערי כמו שנים קודם לכן עברתי בתקופה האחרונה של השנה שנתיים האחרונות לא מעט משברים ודברים לא נעימים...כמו שציינתי הפרעת האכילה מעולם לא הרפתה ממנה רק שהייתה חלק זעיר מחיי וחייתי עם זה בימים טובים יותר וימים של נפילות...היום יותר מתמיד..הבולימיה אינה חלק מחיי..הבולימיה היא חיי..היא אני...אני במצב מאוד קשה...מקיאה עשרות פעמים ביום עד אובדן...עד שאני פשוט קורסת על המיטה והולכת לישון..אני ניראת רע...מרגישה רע...גופי מעוות...אני כבר לא יודעת אם אני רזה או שמנה...לא מאמינה למה שהמשקל המקולל הזה מראה...לא יודעת מה אני באמת רואה במראה...בריאותית אני במצב כמו של אשה מבוגרת...ונפשית?עדיף שאני לא אתאר....ההורים שלי אנשים חארות...(סליחה אורלי שאני ככה בוטה)אבל זה ככה..הם הרסו לי את החיים...ולא מפסיקים להרס מרחוק..(מה שמצחיק זה שאני לא בקשר איתם..וגרה לבד כבר שנה ומשהו..ואכשהו תמיד מיזה או מיזה אני שומעת דברים שהם עוד מאשימים ומקטרגים עליי)לפעמים אני נותנת לרגישות היתרה שלי להתעורר ורק מרגישה עוד יותר אשמה ועוד יותר לשנוא את עצמי..ופשוט נותנת לעצמי לחסל את עצמי. באמת שאני לא רוצה...אורלי....לא רוצה את הגיהנום הזה.... אפילו שקיים בי הכול המעצבן הזה שאומר תרזי תרזי תרזי יא שמנה...אפילו...גם אם זה נכון או לא...אני כבר לא יכולה...אני סובלת כל כך...אני עייפה....אני חלשה כל כך... אין לי כוח לקום בבוקר..אני שונאת שאני קמה כי זה לקום לעוד יום של הקאות ודפיקות לב וכיעור ושינאה.... אני מרגישה שאני עומדת למות אוטוטו... רציתי ליחיות באמת שכן...אני לא אובדית ויש בי עוד חלקיק של אמונה ורצון..אבל אין מה לעשות לא הולך לי ליהיות ילדה נורמלית. אולי עדיף שאני יגמר כבר וניגמור עם הסיפור הזה כבר. דיי אני עייפה.
מעייני מתוקה שלי את לא אשמה את חולה ואת התנהגות הוריך איני יודעת להסביר ייתכן ממקום של אגואיסטיות ייתכן ממקום של פחד להתמודד, לא קל להורים עם הידיעה שהבת שלהם גומרת את החיים שלה בשביל כלום וגוזרת על עצמה גזר דין מוות, קשה להבין וקשה לקבל. נסי להבין גם אותם אבל את מתוקה שלי אל תתעסקי בהאשמות את לא אשמה את חולה כי בולמיה זו מחלה נוראית כמו כל המחלות האחרות ואפילו יותר מהן, בולמיה ואנורקסיה הן מחלות קשות מאוד שמביאות הרבה פעמים לדברים קשים מאוד. את חייבת מתוקה שלי לנסות לקבל עזרה מקצועית אל תאבדי את האמונה כבר ראיתי מקרים קשים כמו שלך שיצאו מזה זה לא הסוף אפשר לצאת מזה. זה לא פשוט וזה לא ביום אחד זה תהליך אבל כן זה לא סוף העולם ואם את באמת יש לך עוד שבריר תקווה ואת באמת רוצה לצאת אפשר לעשות את המאמץ האחרון ולאסוף כוחות אחרונים ולנסות לתת ת'אנס לתקווה ולחיים אחרים. לא עדיף שהסיפור ייגמר ממש לא אני כאמא לא יכולה לשמוע זאת זה עושה צביטה וכאב בליבי- אם תרצי תמיכה אשמח להיות בשבילך תמיד הטלפון שלי 052-3387519 או במייל [email protected] וכן אני יכולה להמליץ לך על מטפלת מעולה שטיפלה בבתי שהיתה בעצמה אנורקסית שנים רבות ומטפלת כבר מעל 14 שנה בבנות עם הפרעות אכילה לסוגיהן השונים בהצלחה, אך את חייבת לנסות לרצות ולשתף פעולה וזה יכול לעבוד. אם את רוצה תכתבי לי ובהחלט אשמח לעזור לך כמה שאוכל ולתמוך.אל תרימי ככה ידיים את זה אני לא מוכנה לקבל.
אורלי... הצלחת לרגש אותי.. אני ממש הייתי רוצה להתייעץ איתך טלפונית... כי מאחורי הבולמיה מסתתרים דברים לא קלים אצלי..:( אבל אני צריכה ליהיות מספיק אמיצה כדי לדבר איתך בטלפון... אעזור כוחות וחשיבה...ואשיב לך בקרוב. תודה את אמא מדהימה את זה אני בטוחה.
אפשר ליצור איתך קשר?נערה
אפשר ליצור איתי קשר ותמיד ולדבר על כל מה שעל הלב אני אשתדל לעזור כמיטב יכולתי. הטלפון שלי 052-3387519 ושוב סליחה שתקופה לא הייתי כאן כן גם אני אדם וגם לי יש לפעמים עניינים ובעיות אישיות. הסליחה עימכם בנות.
