ייאוש..

הי חדשה כאן.. רציתי לומר /לשתף..לא ממש יודעת מרוב שנאי מיואשת.. אני ילדה גדולה כמעט 30. הייתי על סף אנורקסיה לפני הרבה שנים בערך בגיל 17+..אחרי כמה נשים זה עבר לבולמיה..ולהרבה זמן..עם מלחמה מתמדת..ועם שיחות .. מה שוקרה כיום .זה עבר להרבה מזן עם שליטה ומיעידות קטנות..התחלתי להתאמן לפני כשנה בערך..וזה די עזרה לי כי הרגשתי שנאי מתמודדת ולא להזניח תקטע התזנותי .אבל בשבועיים האחרונים..הרסתי הכל..עד שעליתי לדרך המלך אחרי החלטה רצינית וארוכה שלי עם עצמי ועם המדריך ..נשבר לי. הכנתי עוגיות ובהתחלה שמרתי לא לאכול יותר מידי מאחר והייתי במאזן קלורי שלילי לא פחדתי כלכך ..כי אהבתי לשמור. אבל נפצעתי בברך במהלך אימונים..ו.. השומן מצטבר.ומצטבר..וככה גם עוד עוגיות וקבילתי תיאבון לעוד עוגיות ושוקלוד.. או לחם חם ומקמח מלא כמובן.. את מבינה.. הכל נהיה בלגן הכי מתסכל אותי הצמיגים שנאי מרגישה שחזרו..עבדתי כלכך קשה בשביל להוריד -שלא יגדל שם אחוזי שומן נוספים ..יש לי אחוזי שומן גבוהים.. אגב אני נזכרת-הלכתי לדיאטנית לפני כחודש כי פחדתי להתחיל לאבד שליטה. וורציתי שזה ישמר לטווח ארוך. והיא נתנה לי תפריט ותנאי שאני צריכה ללכת לעזרה מקועית מאחר והיא בכלל לא מתיחסת לאחוזי שומן-0תגידי אתזה למדריך בח"כ.) בקיצר ..אני חזרתי לעזרה מקצועית רק ללפני שבוע ..אבל היא לא מקבלת אותי מאז ..האמת שאם אחזור אליה במצב הזה..אני לא אצילח להתמודד עםזה כי היא בטח תגיד אמרתי לך..שזה לא התפריט ..וכל הבלה בלה..במקום לעזור לי להיות אמצלה ולהתמיד תעזרה הזאת היתי מחזקיה מעמד.. ובנוסף לכל הדברים הטובים..אני בלחצ כל הזמן עם אחות גדולה יותר שאצלי נדלקים אורות אדומים לגבי אנורקסיה..הבעיה שהיא במלחמה עם כל הסביבה.. חושבת שרוציםשהיא תשמין או שמהו..וזה לא היא פשוט לא רואה את עצמה בקושי אוכלת ארוחה ביום.. או שיורדת על איזה 2 עוגיות ..אבל עכשו היא אוכלת ביס מהמילוי של העוגייה וזורקת ולא אוכלת אחכ.. מייאש מתסכל ..אני מרגישה שנאי מסתכלת מהצד..שוהיא לא למדה מהניסיון שלי כלום.. עברתי ויצאתי מהמצב בגדול אבל לצערי אני נופלת ואני לא מצליחה לשמש דוג' נורמלית בכדי של אתכנס לתסבוכים הללו .. היא לא מבינה .ואני בעצמי מבולבלת.. אני אפילו עיפה נפשית ..האמת גם מהאימונים מפחדת לפצוע שוב תברך ..אב אין דרך אחרת לשרוף אחוזי שומן ובאמת הגזמתי הרגשתי רעב כל הזמן שזה מוזר לגמרי. קיצר עשיתי סלט..מכל המה שקורה איתי .. התנצלות . לא חייבים להגיב אבל..אני אשמח . חג שמח

דניאלה יקרה אני כן רוצה להגיב ולהגיד לך תודה על השיתוף, זה לא קל לשתף ולדבר על הבעיות שלך, זה לא מובן מאליו וזה לא פשוט ועל אומץ ליבך והכנות אני אומרת תודה.אני גם מעריכה מאוד את הדרך הארוכה והמעייפת שעשית ואני רוצה להגיד לך שלכל אחד יש נפילות ואם לא נופלים לא לומדים. הבת שלי כבר 5 שנים לא אנורקסית ויש נפילות קטנות בדרך אך מיד שהיא נופלת היא מבקשת עזרה לקום ועומדת ומכל נפילה היא לומדת ומתחשלת.אני רוצה להגיד שאם יש לך את הכלים הנכונים לומדים לפול ולקום. אכן דרך לא קלה עברת ואני מבינה שאת מיואשת לגמרי ואת מסתכלת ורואה את כולם תולים בך ציפיות שתשמשי דוגמא לאחותך וזה לא פשוט לך בכלל. אז קודם כל תחשבי על עצמך ועל איך את מתמודדת ויוצאת מהמצב הזה ואל תרימי ידיים כי זה הפתרון הכי פשוט ואת נשמעת לי בחורה שלא בוחרת בדרך הקלה ולא מפחדת להתמודד ולהלחם ולהגיע למטרה. אל תרימי ידיים נסי לראות בכל דבר את חצי הכוס המלאה. פני אולי לשיחות זה יכול לעזור לך ולתת לך עוד כלים להתמודד עם הבעיות שצצות ועם הקשיים.אל תתייאשי בבקשה ותחשבי כל הזמן רק איך את לא חוזרת לשם ואיך את עוזרת לעצמך.

אני משתדל לגייס כוחות.. הבעיה שאתה פשוט מרגיש שאתה צריך לשאת בעול גדול ממה שאתה יכול..ואני מעדיפה לא לפרט. אני מאד מעריכה אתתגובתך הכנה והתומכת-תודה ררבה ..כולי תפילה ואמונה שאלוקים לא משאיר תילדים שלו לבד.. חג שמח