אישפוז

הי רציתי לשאול אם כבר העלו את נושא האשפוז בתל השומר אני חולת אנורקסיה למלעה משנה וחצי ובטיפול מיקצועי אבל זה נמשך כמו מסטיק ואין כמעט תזוזה רציתי לשאול אם כדאי לי לבקש בקשה לאישפוז אם זה הולך יותר מהר ואת האמת אין מי שמצליחה לעבוד שם על הצוות??? כי לי נורא קשה להלחם בעצמי ואני הרבה מרמה את עצמי וכבר נשבר לי מזה אבל בטח זה קשה מוות להיות באישפוז? אשמח אם תתרמו מעט מידע

יסמין יקרה, ראשית, מצוין שאת בטיפול. את מציינת שאינך רואה התקדמות. מה הטיפול שלך כולל? שאלת לגבי "לעבוד על הצוות". אז ככה: בעיקרון, מי שמנסה לרמות - מרמה קודם כל את עצמה. קשה מאוד לרמות שם וזה גם לא שווה (סיכון גדול מידי. העונשים על הדברים הללו יכולים להיות לא נעימים). אמרת שזה בטח "קשה מוות" להיות באשפוז. זה לא קל... יש רגעים קשים... אבל לפעמים הרבה יותר קל לעבור את זה שם, עם חולים נוספים ועם השגחה מאשר לעבור זאת לבד בבית. ככה מישהו אחר אחראי לאכילה בהתאם לתפריט. אגב, העלת את הנושא הזה מול המטפלים שלך? מה הם אומרים על קצב ההתקדמות? (איני שואלת היכן את מטופלת משום שאני מניחה שבכוונה לא ציינת זאת...) אם יש לך עוד שאלות לגבי האשפוז - אשמח לענות. בהצלחה מתוקה.

תודה על התגובה אני נמצאת בטיפול מיקצועי של דיאטנית פסיכולוגית וכל מה שלול בצוות הפרעות אכילה אבל קשה לי להתגבר על עצמי כמה שאני מנסה להלחם ולכן זה נמשך ונמשך אני חושבת שאני צריכה משטר יותר חזק ומשהו שישמור עלי כל הזמן אם אני ניגשת לבית חולים מקבלים אותי כי אני כבר לא בתת תזונה מכיון שאני יחסית עומדת על הרגליים

יסמין יקרה הכל בסופו של דבר תלוי רק בך וברצון שלך הכנה והאמיתי לצאת אז קודם כל לפני כל טיפול את חייבת להיות כנה עם עצמך ולקבל החלטה שבאמת באמת את רוצה לצאת מהמקום הזה כי אם את מרמה ועובדת את לא מרמה אף אחד אלא את עצמך בלבד. אנחנו משקרים בכל דבר רק לעצמנו ולא לאף אחד אחר כי בסופו של דבר מי "שנדפק" מהשקר זה את בלבד. ברגע שתקבלי החלטה שאת רוצה בכנות לצאת משם אז כמובן שאם קשה לך אם מרפאת אכילה בקהילה ואת מרגישה שאת צריכה משהו אינטנסיבי יותר אז בהחלט ייתכן ואשפוז זה צעד חכם גם הבת שלי בזמנו הרגישה שהיא צריכה משהו חזק יותר מהמרפאה בקהילה משהו עם משמעת יותר נוקשה ושיותר יישבו לה על הראש אבל ברור לחלוטין שאם היא לא היתה מקבלת את ההחלטה לצאת משם אז גם אם היו יושבים לה 30 פעם על הראש זה לא ממש היה עוזר.אישפוז זה לא כל כך קל אבל זה תקופתי ותקחי את זה כמשהו שבסופו של דבר יבריא אותך ויעשה לך רק טוב ואז יהיה לך קל יותר להתמודד איתו . מסתדרים עם זה קצת קשה העובדה שמאושפזים לא יוצאים ולא נפגשים עם החברים וכאלה אך יש תעסוקה ופעילות כל היום חוגים, אם זה בתקופה הלימודים אז לימודים, פסיכודרמה ציור, אומנות התעמלות ועוד ועוד, כך לפחות היה בשניידר היה סדר יום מלא ומסודר והזמן עובר. עדיף ככה מאשר להכנס עוד יותר חזק לבור של המחלה שאחר כך באמת באמת קשה לצאת ממנו. קבלי החלטה נכונה ועשי זאת באמת למען עצמך ולמען הצלת החיים שלך ותראי שכשתצאי מזה תרגישי שנולד מחדש ולא תביני איך בכלל ולמה היית פעם במקום ההוא.

שלום יסמין אינני יודעת לגבי ההתפתחויות מאז כתבת את המייל, אך אם יש לך עדיין תהיות. יש אפשרות לפנות לתל השומר ולבקש פגישת אינטק שבה את מוזמנת ונפגשת עם גורמים מקצועיים, איש טיפול ודיאטנית. שיעריכו את מצבך ואם יש צורך ,ימליצו על אישפוז. בודאי " שאפשר לעבוד על הצוות" גם בתל השומר. אבל זה חלק מהתמודדות של המטפלים עם הידיעה שגם מי שהחליט לטפל במחלתו עדיין מתקשה לוותר עליה ונאחז בה בכל מיני דרכים. הצוות מיומן ומקצועי וערוך להתמודדויות אלו מאחלת לך בהצלחה אביבה ינאי( פסיכולוגית קלינית אחראית במחלקה להפרעות אכילה בתל השומר)

שלום אביבה, אני פניתי לתל השומר לקבלת עזרה אך נאמר לי שיש מקום פנוי רק באוקטובר, וגם זה רק לאחר שאמא שלי מאוד ביקשה, אני לא יודעת איך אשרוד עד אוקטובר, מה עליי לעשות? אודה אם תוכלי לעזור לי